המלולים נוסעים לטיול בקזבלנקה מרוקו!
יום הנחיתה:
אחרי 'לילה לבן' כמעט ללא שינה וטיסת בוקר ישירה עם אל על של 6 שעות נחתנו בקזבלנקה מרוקו בשעה 11:20 בבוקר ביום שישי 19 בנובמבר 2021. רצינו להספיק להגיע למוזיאון היהודי לפני השבת אז כשהגענו למלון בערך בשעה שתיים שלחנו את המזוודות לחדרים עם הבל בוי ועלינו עם המדריך והנהג אליאס לכיוון המוזיאון. אולם, לצערנו כשהגענו התברר שהמוזיאון סגר שעריו כבר בשעה אחת.
אחרי טיול בטיילת היפה של קזבלנקה לשחרור קצר של הרגליים נסענו לבית הכנסת העתיק והמפואר "בית אל" מאוד התרשמנו מיופיו. רחל סיפרה לנו שאחותה הגדולה אליס התחתנה בבית הכנסת לפני כשישים שנה.
בני הישיבה מקהילת הרב יאשיהו פינטו (שם הרב יופיע גם במערכות הבאות) דרשו בשלומנו הציעו לנו עזרה בארגון סעודת השבת.
מפאת קוצר הזמן ויתרנו על ביקור במסגד חסן השני והמשכנו לשכונה שבה גרו החמים שלי סימי ודוד מלול ז"ל בשכונת 'ערש פתייח' לחיפוש בית ההורים בלי הרבה ציפיות.
לא הייתה לנו כתובת מדוייקת ואף לא תמונה אלא רק זיכרון מעומעם של גיסתי רחל מלול מביקור לפני כ- 15 שנים.
בדרך לשכונה הצביע המדריך על דלת בחומה ואמר הנה ה"מערה" בבורותי בשפה לא הבנתי שזה בית הקברות היהודי בוטווייל.
נקישה או שתיים על השער ואחרי דקות מספר המשפחה המוסלמית השומרת (אגב, המשפחה גרה בפאתי בית הקברות והזכות הזו עוברת בירושה) פתחה לנו את הדלת קנינו נרות וערכנו סיור בבית הקברות העתיק והענק.
הכיתוב על רוב המצבות נמחק לגמרי מפאת שחיקת הזמן חלקן בני 150 שנה לערך. הגענו לקברו של הקדוש הרבי חיים פינטו זצ"ל והדלקנו נרות המשכנו לקבר של אבו חצירה ובדרך חזרה פגשנו זוג יהודי אילן בן שלוש ורעייתו שגם הדליקו נרות בקבר של פינטו הצדיק.
הזוג האדיב והחביב דרש בשלומנו ושאל איפה נאכל ארוחת ערב כששמעו שטרם החלטנו הזמינו אותנו לארוחת ערב בביתם ולא נבהלו כששמעו שאנחנו קבוצה של 6 אנשים (אל תשכחו שהשבת נכנסת עוד 3 שעות לערך ולא נותר להם זמן להיערך לתוספת של 6 אנשים לשולחן השבת). לאחר התרגשות גדולה והתלבטות קיבלנו את הזמנתם החלפנו טלפונים. נרגשים המשכנו לכיוון השכונה לחיפוש בית המשפחה.
בשכונה נתקלנו בתופעה מחממת ומרוממת לב מצד הערבים המקומיים שנרתמו למאמצי החיפוש ויצאו מגדרם ומעורם ונרתמו לעזור.
הצעירים הפנו אותנו לתחנה הראשונה, הגענו לביתה של גברת שהתברר שהיא מפורסמת בישראל באמצעות התוכנית "אבודים" של צופית גרנט על משפחה ממרוקו שלקחו לה את הילדים (ראו את העונה השנייה).
הגברת פתחה את ביתה לקראתנו בסבר פנים טובות וברוחב לב וסיפרה לנו את סיפורה והראתה לנו תמונות אולם מפאת קוצר הזמן והשבת שממשמשת ובאה נפרדנו והמשכנו בחיפושים כשמתלווים אלינו בחורים צעירים.
עצרנו לאכול מופלטה (מהטיסה בבוקר לא הכנסנו כלום לפה) ואז הובילו אותנו הצעירים לזקנה מאוד חביבה ומצחיקה שלהפתעתנו ושמחתנו והתרגשותנו הרבה אישרה לנו שהגענו לבית משפחת מלול גם גיסתי רחל זיהתה את דלת העץ הכבדה בת 160 עד 180 שנים.
הגברת אפילו תיארה לנו את הסבתא חשיבה (אם חמותי שגרה עם בעלה ובתה הדודה פיבי ןאחיה באותו הבניין באותה קומה) ואת הדודה פיבי תוך חיקויי הבעות הפנים ותיאור דמותם והבעות הפנים המיוחדת שלהן ונתנה סימנים נוספים שלט הותירו כל ספק שמשימתנו הושלמה על הצד הטוב ביותר.
נרגשים מאוד עשינו סיור בבית המשופץ שאיכלס בזמנו את החמים שלי סימי ודוד מלול וששת ילדיהם לימים הגיסים שלי.בינתיים השעון ממשיך לרוץ והשעה כבר חמש וחצי כשאנו אמורים להגיע בשש ורבע לתפילת השבת.
טסנו במהירות למלון היו לנו 10 דקות להתקלח ולהתלבש ולנסוע לבית הכנסת "נווה שלום". בינתיים תידרכנו את הנהג שיאסוף את הנשים וקבענו מקום מפגש בכניסה של הרחוב שבו גרים המארחים שלנו בני קהילת הרב יאשיהו פינטו (שגם הוא מפורסם בישראל אולם לצערנו בנסיבות לא נעימות).
אחרי תפילת ערב שבת בבית הכנסת המרוקאי הצנוע צעדנו עם המארח שלנו לביתו ובדרך אספנו את הבנות וזכינו לארות שבת כשרה קדושה ומרגשת עם מאכלים מרוקאים המון סלטים ודג כמובן חריף וטעים.
שרנו שירי שבת שמענו דברי תורה החלפנו סיפורים ובשעה 11 בלילה נפרדנו וצעדנו יותר מחצי שעה חזרה למלון כשאנו נרגשים ומרגישים מבורכים.
