בסוף יוני חזרנו מטיול קצרצר של 4 ימים לונציה ואגם גארדה, בהתחלה תכננתי להגיע רק לונציה ולחרוש אותה אבל אז נחשפתי לאגם גארדה ולא יכולתי לוותר עליו. הרכב: זוג בני 24.
מהלך הטיול בצפון איטליה
יום 0:
הלוך טסנו עם וויז אייר, טיסה שהתעכבה כל פעם בעוד שעתיים עד שבסוף נדחתה ביום. תכננו להגיע בלילה, להתמקם במלון ולמחרת לצאת לבוראנו (האי עם הבתים הצבעוניים), משם לשוט לונציה ולבלות שם את שאר היום.
יום 1:
נחתנו אחה"צ ולצערי כל החלק של בוראנו התפספס, יצא שהספקנו לבלות בונציה 4 שעות עד השקיעה. בהסתכלות אחורה זה ממש הספיק לנו.. המלון שלנו היה במסטרה- Smart hotel holiday, בקבלה היו ממש אדיבים והנחו אותנו איך להגיע לתוך ונציה ומה כדאי לראות. לקחנו טראם- רכבת קלה (קנינו כרטיסים במלון) ומשם התחלנו להסתובב. אכלנו פיצה על הדרך ב-Farani והיה ממש מגוון וטעים. בדרך חזור לקחנו טראם אחד לפני האחרון (כל חצי שעה עד 12 בלילה) חיכינו בתחנה של הרכבת וראינו שהיא לא מגיעה, במקרה שמנו לב שיש ליד אוטובוס עם אותו סימון- T1. אז שימו לב.
יום 2:
יצאנו לכיוון השכרת רכב מחברת Drivalia שהתגלתה כהצלחה בשבילנו!! שמעתי על החברה הזו הרבה ביקורות רעות אבל לצערי עד שבוע לפני הטיסה לא היה לנו רכב משוריין אז הייתי מוכנה להתפשר. פניתי לסוכן ישראלי והוא הציל אותנו (שיא עונת ההשכרה, רכב אוטומט, נהגת צעירה ושלל סיבות שבגללן כמעט השתבש לנו). אני אישית חיפשתי רכב קטן גם כדי שייצא יותר זול משמעותית וגם כי פחדתי לנהוג על רכב גדול יותר ממה שאני מכירה מהבית, אבל לא היה במלאי. בסוף קיבלנו סיטרואן c5 שהפך את הטיול שלנו לחווייתי וקל להתניידות.
יצאנו לכיוון העיירה ספיאזי- מקדש בהר בדרך לאגם גארדה. נסענו מונציה לשם בכבישי אגרה, שילמנו במזומן (10 יורו) ונסענו בול לפי הגבלות המהירות רוב הדרך מחשש לדוחות. בינתיים לא קיבלנו הפתעות בדואר… הכבישים נוחים והדרך מהממת. התניידנו עם וויז בלי בעיה ועם אפליקציה של ZTL RADAR, אני לא יודעת אם היא שווה משהו, קרה שהוויז רצה להכניס אותנו לאיזורים והאפליקציה לא התריעה, פשוט רואים שלט ענק מרחוק ומוצאים את הפניה הכי קרובה כדי להתחמק ממנו.
Santuario Madonna della Corona – כנסייה שבנויה ממש בתוך צלע ההר. יש חנייה מסודרת לפני תחילת המסלול. אנחנו ירדנו ברגל בכביש אספלט מתפתל, לאורך השביל רואים פסלים שמתארים נקודות ציון בחייו של ישו. בקצה הדרך יש תצפית על המקדש ואז אפשרות לעלות ממש לתוכו. יש גם מסלול עם מדרגות אבל הספיק לנו מדרגות בגשרים של ונציה. מקום ממש שקט ורגוע, עצירת ריענון קסומה בדרך לגארדה. בחזור מהמקדש לקחנו אוטובוס לחנייה כדי לחסוך את העלייה המפותלת ברגל.
*טיפ- תמיד תשלחו לעצמכם מיקום של החנייה. לא חשוב איך אני יודעת.
Aquaria Thermal SPA Sirmione פה נתקלנו ב-ztl, הוויז רצה שנמשיך ישירות לתוך מדרחוב שרכב לא יכול להיכנס בו, פנינו לחפש חניה באיזור והלכנו ברגל. טיילת חמודה, עיירת חוף שנתנה אווירה של אילת. הספא היה חביב, הבריכות עצמן רובן מסריחות אבל היו שם כמה גימיקים חמודים- דלי מים שאתה שופך על עצמך כמו מקלחת קרח, סאונה רטובה עם ברזים ועוד כל מני שטויות. בשבילנו זה היה יום עמוס אז זה התאים, אבל לא חושבת שהייתי ממליצה על המקום. משם נסענו למלון שלנו במלצסינה.
יצאנו מסירמיונה אחרי שהחשיך והנסיעה בכבישים סביב גארדה הייתה פשוט מפחידה ומאתגרת. אין תאורה במשך קילומטרים, קו רצוף בשבילם זה רשות (באופן גורף) ואין שוליים ברוב המקרים. מאמינה שאם זו הייתה נסיעת בוקר החוויה הייתה שונה אז קחו בחשבון. אני אמנם נהגת צעירה אבל עם ניסיון וקילומטרז של נהג משאית ובכל זאת החוויה הזאת הייתה לא פשוטה.
יום 3:
Monte baldo funivia – המלון שלנו היה במרחק 100 מטר מהרכבל, הגענו אליו בסביבות 11 בבוקר וחיכינו בתור בערך חצי שעה עד שעלינו, לא נורא ככ. הרכבל ממש אחלה ועושה סיבוב 360. כשיוצאים ממנו מגיעים לנוף מדהייים וכלכך רגוע שם, אנחנו פשוט התמקמנו על חלקת דשא ונשארנו שם כמה שעות טובות. אפשר לטייל ולעבור בין הגבעות שקרובות אחת לשנייה, כל כיוון משקיף לאיזור אחר של אגם גארדה. הקצבנו לזה חצי יום ברגוע, עלה 23€ לכל אחד
Limone sul garda – דווקא על העיירה הזאת הרוב הציעו לוותר, בסוף אני הכי נהנתי ממנה ושמחה שכן הלכנו אליה. ללכת לאיבוד בסמטאות שם היה פשוט כיף וכל נקודה נראית כמו ציור, באמת הרבה יותר יפה במציאות מאשר בתמונות. הגענו בשייט ממלצסינה מהנמל *הקטן* ליד piazza g. Marconi, ב-9€ לאדם, כשהגענו לנמל בלימונה פנינו שמאלה, סימנו לעצמנו בגוגל מאפס להגיע לSan Giovanni stream (שמורת מפלים קטנה) ופשוט עצרנו כל כמה מטרים ברחובות. לגמרי ממליצה. גם מבחינת האווירה- האנשים נחמדים והיה ממש נעים להסתובב שם, הרגשתי כאילו נכנסנו לסרט איטלקי אותנטי.
לקחנו שייט חזור למלצסינה (לדעתי הוא בעצמו חוויתי) וחיפשנו מסעדה מומלצת. מסעדת La pace malcesine – המנות גדולות אבל לא נפלתי מהפסטות שלהם ובכללי באיזורים שאכלנו לדעתי היה פחות מוצלח..
יום 4:
Riva del garda – הנסיעה לריבה הייתה ידידותית ונוחה, חנינו דיי בקצה (ממש לפני יציאה מהעיירה) ומשם הלכנו ברגל לכיוון Torre Apponale.
הבתים הצבעוניים בריבה דל גארדה פיצו על מה שפספסנו ביום הראשון בבוראנו, הסתובבנו שם לאורך הרחובות הראשיים, אכלנו גלידה מעולה לפי מה שגוגל מאפס הציע והמשכנו ליעד הבא.
מפלי ורונה – שמעתי הרבה המלצות חד משמעיות לשניי הכיוונים- או שהמליצו ללכת או שפסלו את המקום. אני מצטרפת לממליצים, לדעתי המקום עצמו מדהים. המפלים עצמם לא מאוד מיוחדים אבל האתר משולב עם גינה בוטנית מדהימה ועשירה, אם הכניסה אליה הייתה נפרדת אז לא הייתי הולכת, אבל בשילוב עם המפלים זה התאים לנו בול והיה מצנן וקליל. בתכלס היעד האמיתי שלנו היה אגם טנו שהוא צפוני יותר, והם דיי קרובים אז היה שווה לעצור פה. היינו כאן שעתיים, עלה 7€ לכל אחד (חנייה חינם לשעתיים)
Lago di Tenno – אגם שהמים הטורקיזיים בו ככ בוהקים שזה נראה לא אמיתי.. באמת מקום קסום. בסוף יוני בצהריים המים היו קפואים אבל עדיין ברמה שאפשר להיכנס. ראיתי ביקורות שאמרו שהדרך לאגם לא אידיאלית, ואכן זה כביש דו-סטרי שעובר בו בקושי רכב 1 ואופנוע אבל לגמרי היה שווה את זה.
בחזור הוויז היה מכוון לשדה תעופה אז הוא נתן דרך אחרת והיא הייתה הרבה יותר טובה מההלוך לאגם. בדרך חזור הנופים פשוט אינסופיים וכל עיירה עושה חשק להיכנס לבדוק מה יש בה, בדיעבד אולי היינו יוצאים יותר מוקדם מהאגם ועוצרים בחלק מהמקומות בצד הדרך.
אולי חשוב לציין – עצר אותנו שוטר, שאל אם הרכב מושכר וביקש רישיון של הנהג ודרכון של הנוסע. עיכב אותנו בערך רבע שעה לבדיקה שגרתית ויצאנו משם בלי בעיות, אני אוטומטית הראתי רישיון בינלאומי, בכלל לא הראתי לו את הפלסטיק אז לא יודעת אם היה מתקבל לבד..
שדה תעופה ורונה לא יודעת איך לא נתקלתי בזה לפני, אבל אציין שהשדה הזה נראה נטוש מרחוק וכמה פעמים בדקנו שהגענו למתחם הנכון. שמנו בוויז Aeruporto verona והגענו לאיזשהו אתר היסטורי של מטוסים ישנים בעוד שהוויז מודיע שהגענו ליעד. במקרה נתקלנו במקומית בדרך שהסבירה לנו איך להגיע ובמקביל אליה הזנו בוויז את הכתובת של חברת השכרת הרכב, שהובילה למקום הנכון.
חזור טסנו עם neos, הטיסה יצאה בזמן והייתה כמעט ריקה אז שדרגו אותנו למושבי יציאת חירום. אין ספק שעוד נחזור לאיטליה.
