לקח לי די הרבה זמן לכתוב את הפוסט וגם חשבתי שאולי זה יהיה פחות מתאים לפרסם בתקופה הלא קלה שכולנו עוברים.
אבל במחשבה השנייה חשבתי שזה גם מעודד ונותן השראה לתכנון טיולים עתידיים.
בגדול אני אופטימי ומאמין שעוד קצת וכולנו נחזור לכבוש עולם ולגלות יעדים חדשים ואלי היעד שלי יהיה היעד שלכם.
בתחילת מרץ רגע לפני שהכל התחיל ביקרתי בארץ חדשה. רובנו מכירים את היעד הנוצץ הזה בזכות הראוותנות, השפע והאקזוטיות שלו ותאמינו לי ממש לא חסר, אבל יש עוד הרבה מעבר – איחוד האמירויות.
מידע כללי על האמירויות:
- בתחילת מרץ היה כבר ממש ממש חם ואפילו נכנסתי לים.
- נכנסתי למדינה עם דרכון זר.
- טסתי דרך בודפשט עם וייז אייר ( כרגע יש הרבה קווים חדשים), כל הטיסות עלו לי 60 יורו, כמובן הלך חזור.(עוד 170 יורו הוספתי מהכסף שהצטבר לי בחשבון של וייז).
- חלוקה מומלצת – 2 ימים אבו דאבי, 4 ימים דובאי.
- מלונות – אבו דאבי 30 יורו ללילה 3* ברמה של 4*, דובאי רדיסון 70 יורו ללילה (קיבלתי הנחת עובד דרך חבר שעובד ברשת).
- התניידות – בעיקר מוניות כי מאוד מאוד זול( שימו לב, יש סוגי מוניות שונים- לנשים בלבד, לנוסעים עם ילדים, מוניות יוקרה, מוניות בין מרכזי קניות ועוד), מטרו אוטומטי לחלוטין רק בשביל להתנסות
- אוכל – אכלתי גם אצל הסטון בלומנטל ואלן דוקאס וגם במקומות זולים בקניונים ובשווקים.
- בזבוזים – כניסות לאתרים, לא זול בכלל, רצוי לבדוק ב- Klook (רוב הכרטיסים נקנו שם), הרבה ממליצים על הגרופון המקומי אבל לא מצאתי באתר שום דבר אטרקטיבי באמת.
יעד שווה מכל הבחינות!
טיול באיחוד האמרויות – דובאי ואבו דאבי
5 ימים מרתקים מלאים בתגליות והתפעלות, הפתעות וניגודים, שינה מועטה וחשק להספיק.
ידעתי שזאת לא תהיה עוד קפיצה לאירופה המוכרת ולכן רציתי למצות את היעד עד כמה שאפשר ואפילו הזמן שהקדשתי לא הספיק.
שופוני זאת המילה הנרדפת לאמירויות – הכי גדול, הכי רחב, הכי גבוה והקיטצ' הכייפי הזה עושה אותה כזאת מיוחדת ושונה.
ביקור באמירויות יתאים לכולם, גם למי שמחפש קידמה וחדשנות וגם לאנשים כמוני, שאוהבים פולקלור עממי, היסטוריה ותרבות אוטנטית.
בירת אבו דאבי שמרנית ומאפקת ודובאי קוסמופוליטית ומבדרת ושתיהן בלתי נשכחות.
שתיהן מלאות בשפע של אתרים ונקודות עניין – מסגדים וארמונות מפוארים, מוזיאונים מדהימים, שווקים ססגוניים וקניונים עצומים לכל כיס, פארקי שעשועים פרועים ואטרקציות מטריפות לכל המשפחה, מסעדות מכל העולם ממישלן ועד דוכני רחוב זולים, ברים הכי יוקרתיים ומסיבות שיקיות. העושר כאן הוא אין סופי!
זה יהיה פוסט מאוד חופר אם אצליח לספר רק על חלק מהמקומות שביקרתי והתלהבתי.
אבל על שני מקומות הפחות מוכרים אני אמליץ במיוחד:
קאסר על חוסן – מבצר עתיק שנבנה ב- 1761 והמבנה העתיק ביותר באבו דאבי.
כרגע המקום משמש כמוזיאון פתוח עם מספר גלריות בהן יש מייצגים על היסטוריה של אמירויות ,שליית פנינים, חיי שבטים נודדים, תלבושות עממיות (ניתן למדוד), נשק , כלי עבודה, רהיטים ועוד.
בבנין הצמוד יש מוזיאון פולקלור בו מקיימים טקסי קפה מסורתיים וגם מלמדים להתנסות בעבודות יד שונות כמו אל סאדו, טאלי, קאוס ועוד- תענוג לא נורמאלי.
בערבים יש מופעי פולקלור קטנים ואינטימיים.
מקום נוסף נמצא בדובאי העתיקה – סוג של יפו שלנו, ומדובר במרכז תרבות של שייח מוחמד בן ראשיד, בו מתקיימים ערבי תרבות.
בתשלום ממש סמלי אתם תתפנקו בארוחת מסורתית מגוונת ועשירה עם מבחר מאכלים סופר אותנטיים וטעימים ברמות. אחרי הארוחה תפגשו את המקומיים שמתנדבים במקום ואותם אפשר לשאול כל שאלה שעולה לכם לראש, בלי לחסוך ולצנזר. במפגש שלנו היו מעט אנשים ואת האמת שלא התאפקתי והפצצתי בשאלות זכויות של נשים, יחס לגייז, תנאי עבודה של העובדים הזרים במדינה, חינוך, רפואה, מיסים, פוליטיקה, יחסים עם מדינות השכנות וגם יחס כלפי ישראל.
לצערי הזמן לא הספיק לשאול את כל מה שרציתי וזאת היתה שיחה מרתקת, בלתי שיגרתית ומעשירה מאוד.
בסוף הערב גיליתי להם שאני מגיע מישראל… בהתחלה הם היו המומים אבל מהר מאוד הפכתי למרכז העיניינים. המארחים של הערב במרכז אמרו שיתכן והיו ישראלים אחרים שביקרו במרכז, אבל אני הראשון שהזדהה באופן גלוי.
כשהמרכז נסגר, אני ועוד כמה מקומיים שארגנו את הערב המשכנו לבית קפה הסמוך למפגש שהפך לחברי וכיפי.
זה מדהים עד כמה הפוליטיקה משני הצדדים רחוקה שנות אור מרגשות ובעיות של האנשים הרגילים ועד כמה אנחנו שונים דומים!
לסיכום:
באחד הארמונות יש פסל זהב שחרוז מאותיות של אמירה מפורסמת של שליט אמירויות שייח זאייד: "עושר זה לא הכסף או הנפט. עושר טמון באנשים והוא חסר כל ערך אם לא מוקדש לשרת אותם״
