סיכום מפורט מאוד על טיול במצרים של 10 ימים!
ראשית אני חייב לציין שזה הטיול שההגשמה שלו היתה כרוכה בהכי הרבה מכשולים שחוויתי. בראשם סירובי הויזה הסיטונאים של המצרים (אבל כל מי שהגשנו עבורו בקשה נוספת קיבל ויזה לבסוף והמסקנה שצריך לארגן את הויזה לפחות חדשיים וחצי לפני היציאה), ביטול הטיסות של אג'יפט אייר והחלפתן בטיסות דרך יוון וכמובן האומיקרון.
למרות הכל 14 מטיילים נחושים צלחו את המכשולים וכך נחתנו בשעה שתיים לפנות בוקר בקהיר לאחר קונקשן באתונה. עברנו בקלות את בקרת הקורונה והדרכונים (מחוסנים פטורים מפי.סי.אר) ובארבע נרדמנו בחדרים.
יום ראשון טיול מודרך בסאקארה
קמנו רעננים לבוקר ראשון במצרים. פגשנו את המדריכה האלא קאמל Hala Kamel המדהימה ויצאנו לדרך.
תחנתינו הראשונה דחשור. כאן הציב פרעה סנפרו מהממלכה הקדומה שתי פירמידות. הראשונה, הנטויה, כנראה לא היתה מושלמת לטעמו. הזוית החדה בתחילת הבניה סיכנה את יציבותה והוחלט להקהות אותה בנדבכים העליונים, מה שיוצר את המראה הכפוף. כשנכנסים לתוכה אתה לא יכול להיות פחות מנדהם למראה יכולות התכנון והבניה שהיו למצרים הקדמונים לפני מעל 4600 שנים!
המשכנו לפירמידה האדומה, שם הצליח סנפרו להשלים את הפירמידה האמיתית הראשונה בהסטוריה.
נסענו לממפיס, בירתה הראשונה של הממלכה המצרית המאוחדת. הממצא המרשים ביותר המוצג שם הינו פסל אדיר של פרעה רעמסס ה2 (הפרעה המפורסם ביותר, בעל הישגים מרשימים ויחסי ציבור מעולים לא פחות). משקל הפסל מעל 80 טון ומדהים לראות את הדיוק האנטומי והאמנותי שהשיג הפסל מעל 3000 שנה לפני זמננו.
זמננו דחק, במקום ארוחת צהרים מסודרת הזמנו מנות פלאפל בדרך לממפיס ועצרנו לאסוף את ההזמנה כשסיימנו את הסיור. אכלנו את הפלאפל הטעים באוטובוס בדרך לסאקארה. מזל שלא שמו טחינה בפלאפל..
סאקארה בהחלט אחד המקומות שמותירים אותך בנשימה עצורה. התחלנו את הביקור בסרפיאום: אתר קבורה תת קרקעי של שוורים קדושים. האגדה מספרת שהמלך צריך להילחם אחת לשלושים שנה בשור, אם ינצח יזכה למלוך 30 שנה נוספות. השוורים הקדושים המנוצחים נקברו במערכת מסדרונות חצובים תת קרקעיים בסרקופגים ענקיים השוקלים כ-70 טון, המכסה שוקל כ-30 טון נוספים. לא ברור איך גררו את הסרקופגים הענקיים אל תוך המכלול התת קרקעי. נזכרנו בבדיחה על ביצי השור המנוצח במלחמות השוורים, שמוגשות במסעדה הסמוכה לאצטדיון. פעם הגישו שם ביצים קטנות וההסבר של המלצר שהפעם השור ניצח…
לאחר שעלינו אל פני האדמה ביקרנו בפירמידה הקטנה של תטי המעוטרת בכוכבים בתקרתה, ובשני קברי מצטבה, שדוגמתם היתה השראה לבניית פירמידת המדרגות. במצטבה הראשונה שגילה כ- 4300 שנה, תבליטי קיר מדהימים עשויים בדיוק בלתי נתפש ומתארים את החיים במצרים הקדומה: ריקודים, דיג בעירום, העברת עדר בקר את הנילוס (גוררים עגל בסירה, העגל מיילל ואמו באה בעקבותיו, געיות הפרה מושכים את הפר השליט ואחריו צועד כל העדר. בציור אחר רואים פרה שבעת החליבה אומרת לחולב: "חלבת מספיק, תשאיר חלב לשני עגלי" (הטקסט מופיע בכתב חרטומים מעל הציור). במצטבה השניה היו תמונות כואבות של ביצוע ברית מילה, בגברים ובנשים.
השעה כבר ארבע וחצי. האתר נסגר רשמית בארבע אבל המדריכה הנחושה שלנו משכנעת את השומרים לאפשר לנו לבקר בתוך פירמידת המדרגות של פרעה ג'וסר, הפירמידה הקדומה בעולם. אנחנו הולכים במסדרון ומגיעים לראש פיר בעומק מעל 20 מטרים ומביטים מלמעלה אל קברו. כבוד!!!
יצאנו מסאקארה למלון בגיזה. עצרנו לאכול גריל טעים במסעדת bbq mawlana. הבשר עסיסי וקינחנו בתה קפה ובקלאווה. קשה להאמין אבל את כל זה זכינו לחוות ביום הראשון במצרים. עכשיו נשב בפאב המלון ליד הבריכה ומחר נבקר בפירמידות המפורסמות של גיזה וניסע ברכבת לילה ללוקסור. שבת שלום!
היום השני טיול בפירמידות של גיזה ובית הכנסת בן עזרא
לאחר ארוחת הבוקר במלון פירמידס קאירו וצילום בריכת השחיה היפה למראה והקרה לשחייה, נסענו קצרות אל רמת גיזה ואל הפירמידות המפורסמות. מחיר הכניסה הבסיסי 200 לירות אבל הוספנו 400 כדי להיכנס לפירמידה של חופו, אחד משבעת פלאי תבל הקדמונים והחדשים, ועוד 100 לכניסה לפירמידה השניה, של חפרו.
הכניסה לפירמידה הגדולה משאירה אותך פעור פה מגודל האבנים ומשקלן ומהעובדה שהן מסודרות בזוית ולא בצורה אופקית ועדיין מחזיקות מעמד Hala Kamel המדריכה שלנו אמרה שהחוקרים שניסו להסביר איך תוכנן ונבנה מונומנט מדהים זה אמרה שכינו זאת "להנדס את הבלתי אפשרי" ואכן כך זה נראה, כי כשאתה עובר במסדרון הגרניט האחרון ורואה את הסרקופג אשר רחב מהכניסה אתה מבין שכנראה הכניסו אותו כבר במהלך הבניה. אם לא, אני מזמין את המהנדס שהכניס את הסרקופג לתא הקבורה לבוא ולהכניס לי הביתה את הספה הגדולה החדשה שקניתי בלי לשפשף את הצבע של הקירות.
הכניסה לפירמידה השניה היתה מפתיעה: בכל הפירמידות אליהן נכנסנו עד כה עלינו במסדרון הבנוי בתוך המבנה ואז ירדנו בתוכו, ואילו בפירמידה זו אתה מייד יורד, במנהרה החצובה בסלע ולא בנויה, ואז עולה לתא הקבורה (בא כתב חושף התא האיטלקי את שמו בגדול). הכל נמצא מתחת לפירמידה ולא בתוכה!! במסדרון החצוב ראינו חיבורים למעברים נוספים ואני משוכנע שהפרעה המקורי שבנה את הפירמידה קבור בתא קבורה אחר שעדיין לא התגלה, ואילו המנהרה שימשה איזה פרעה טרמפיסט ורצה פירמידה מעל מומייתו.. אולי ניתן להשתמש באמצעים לגילוי מנהרות ולחשוף את המנהרה המקורית.
המשכנו לספינקס המפורסם והצטלמנו בכל מיני תנוחות כולל הנשיקה המפורסמת.
אחרי גיזה נסענו לרובע הקופטי. היינו רעבים אז דבר ראשון התיישבנו לאכול קושארי, הסופרפוד הטבעוני של מצרים. מדובר במג'דרה של אורז ועדשים שחורות מעורבבת עם שני סוגי פסטה, בצל מטוגן קריספי ורוטב עגבניות. כאן גם הוסיפו גרגירי חומוס למעלה. כל מרכיבי התזונה במאכל אחד! אני לא מבין איך אף יזם עדיין לא פתח רשת קושארי בארץ, מדינת הטבעונים. אם היה לי זמן הייתי עושה זאת אבל שוקל לגוון את התפריט גם בקושארי עם בשר.
בית הכנסת בן עזרא, מקום הגניזה הקהירית סגור לרגל שיפוצים אז הסתפקנו בלצפות בו מבחוץ. כאן התגלו לראשונה הגרסה העברית לספר בן סירא ומגילת דמשק, שנתגלו בהמשך גם בקומראן. בנוסף נחשפו אלפי מסמכים מגוונים הכוללים מכתבים (גם של הרמב"מ), מסמכים, יצירות אומנות ועוד ועוד.
הספקנו להגניב מבט גם בכנסיה התלויה ובכנסיית סנט בקחוס וסנט סרג'יוס, בה שאבה מרים אם ישוע מים מהבאר לה, ליוסף בעלה ולישוע התינוק. בכנסיה התלויה התרשמנו מהחלונות הצבעוניים שהקרינו את צבעיהם על הקיר, ומהעושר הדקורטיבי. הכנסיה השניה הצטיינה ביופי המבנה, אשר רוב קירותיו חשופים והלבנים האדמדמות משוות לה אופי מיוחד. שתינו קפה זריז כשהאלא המדריכה הלביאה מצליחה לשכנע את השוטרים לאפשר לאוטובוס להישאר ולהמתין לנו אחרי שעת הסגירה (מסתמן כאן מוטיב חוזר…) כדי שנספיק לשתות את הקפה.
שמנו פעמינו אל תחנת הרכבת. עוד מעט נעלה על סיפון הרכבת ונתמקם בתאי השינה בנסיעה הארוכה ללוקסור. מחר נתעורר לצד אותו הנילוס, כ-700 ק"מ דרומה מכאן, שמיים כחולים מעלינו ואוצרות הממלכה החדשה ממתינים אלפי שנים לבואנו..
היום השלישי למסע במצרים – לוקסור
פעם ראשונה שאני נוסע ברכבת לילה כלשהי. אם תשאלו אותי, חוויה כייפית לחלוטין: ארוחת ערב פשוטה ונחמדה, דייל פרטי בקרון שהופך (פשוטו כמשמעו) את המושבים למיטה ומספק קפה טורקי טעים, והכי חשוב להרגיש כתינוק בעריסה שאמא הרכבת מנענעת קלות כל הלילה. להתעורר עם הזריחה ולהגיע ללוקסור בשעת פעילות הכדורים הפורחים. אבל אם תשאלו את חברי למסע שלא הצליחו להרדם כל הלילה אולי תשמעו תובנות שונות.
היום הראשון עם מוניר מחמוד Mounir Mahmoud המדריך הידען. נסענו לדנדרה, לבקר במקדש חתחור מהתקופה התלמאית. דנדרה נמצאת מחוץ למסלול הקלאסי אבל אנחנו בטיול עומק ומשלבים גם אתרים פחות מטויילים. ואכן המקדש לא אכזב: תבליטי התקרות מדהימים ביופיים, ובמיוחד התפעלתי מתבליט אלת השמים נוט, ראשה והידיים במזרח המקדש וגופה נמשך כעשרים מטרים עד צד מערב, שם רגליה ולידם שמש שמקרינה את קרניה על האלה חתחור.
תכנון המקדש מבוסס על המקדשים הקדומים של הפרעונים שמהם שאב השראה גם מקדש שלמה בירושלים: החצר, הכניסה וקודש הקודשים. בפינת קודש הקודשים יש ירידה "סודית" לקריפטה אשר בקצה המסדרון תבליטים מרהיבים של חתחור. עולים במערכת מדרגות "לולייניות מרובעות" לגג המבנה ושם תבליט גלגל המזלות (השפעה יוונית) אבל מוניר מציין שזה העתק כי המקור נוסר והועבר לצרפת שם הוא הוא מוצג בלובר. לא נורא. מה שהם השאירו במקדש ולא בזזו יפה אלף מונים. שורה תחתונה, שווה!
חזרנו ללוקסור, התמקמנו במלון נפרטיטי ואכלנו פלאפל. המלון פשוט אבל הצוות חמוד, הגג בו מוגשת ארוחת הבוקר שווה הכל וגם מסעדת המלון al sahabi נחשבת לאחת המסעדות הטובות בלוקסור.
המשכנו למקדש כרנק. מקום מדהים בעוצמתו. המקדש השוכן בגדה המזרחית הינו ספר הסטוריה בו בנו וכתבו מלכי מצרים ובעיקר ניסו להאדיר את שמם. הקדשת המקדש לאל אמון מכתיב למלכים להראות את קרבתם לאל. סצנות חרוטות באבן מראות את המלכים מגישים מנחות לאל אבל הגדילה לעשות המלכה חתשפסות שכדי להצדיק את מלכותה השנויה במחלוקת חרטה באובליסק שלה כתובת שהיא לא פחות מבתו של האל ותיארה בציורים אותה מסתחבקת ומתחבקת עם האל אמון, ובסצנה אחרת היא יושבת ואמון מלטף אותה ליטוף אבהי.
עוד במקדש: קיר של מסעות פרעה שושנק המוכר לנו כשישק, סתי ה-1, תחותמס ה-3, רעמסס ה-3 וכמובן רעמסס השני אלוף היחצנות. סיימנו את היום המופלא במסעדת המלון בליווי בירות וברנדי שקנינו בפינת רחוב השוק ושתינו (לבקשת מנהלי המסעדה) מבקבוקים שהונחו לרגלי השולחן. תסבחו עלא חיר ונתראה מחר!
היום הרביעי במסע במצרים: לוקסור
אחרי ארוחת בוקר בגג המלון החמוד והפשוט נפרטיטי, כשחצינו את הנילוס קידם אותנו שלט גדול Welcome to the west bank. כנראה יש גדה מערבית גם במצרים…
המצרים הקדמונים ראו בצד מערב, מקום שקיעת השמש, את איזור המתים, וכך הם חיו בגדה המזרחית ונקברו בגדה המערבית (של הנילוס כמובן)..
פתחנו את הסיור בעמק המלכים. נכנסנו לקברי רעמסס השלישי והתשיעי וקבר מרנפתח. בתוספת של 100 לימ על הכרטיס הבסיסי ביקרנו גם בקבר המדהים של רעמסס השישי, מומלץ מאוד. גיל הקברים עתיק מדוד ושלמה והיופי של התבליטים וציורי הקיר שנשמרו 3000 שנה לא ייאמן.
חמושים בהסבריו המאלפים של מוניר המדריך כבר התחלנו להבין את הסמליות שלהם, אשר סובבת סביב המסע בארץ המתים לקראת התחיה מחדש.
המשכנו למקדש הנצח של המלכה חתשפסות. מלכה חזקה זו הובילה את מצרים להישגים רבים אבל התעקשה להחזיק בשלטון אשר היה מיועד לעבור לנסיך שנולד לבעלה המלך מאשה אחרת. אותו נסיך, נאלץ להמתין מעל עשרים שנה עד שהמלוכה עברה אליו והפך להיות פרעה תחותמס השלישי הגדול.
בינתיים חתשפסות נאלצה להצדיק את זכותה למלוך, ובמקדש הנצח מקדישה קיר שלם להראות כיצד נולדה ישירות מהאל אמון. בסצנות על הקיר מופיעים בין השאר האל תחות בדמות מגלן המבשר לאם חתחור שהיא תלד את בתו של האל אמון, האל אמון בשילוב ידיים ורגליים על אמה של המלכה בעוד אלות קטנות מעסות את רגליהן כאומרות שהמעשה ראוי, האל חנום שיוצר את גופה מטין, יוצר את הנפש והנשמה, האלה בדמות צפרדע מעניקה את מפתח החיים, והאלה חתחור בדמות פרה שמיניקה אותה כתינוקת. לצערנו אחרי מותה הושחתו דמויותיה וכרטושיה של חתשפסות, כנראה בידי יורשה שאיבד את הסבלנות בהמתנה לעלייתו לכס.
משם המשכנו למקדש רעמסס השלישי, אחרון הפרעונים הגדולים ומי שנלחם כנגד גויי הים. שטחים נכבדים במקדש מתארים את הקרב שבסופו הוא מקבל מהכהנים שקים מלאים בכפות ידיים כרותות וכמה אברי מין כרותים, תמונות כואבות. המקדש כמובן מדהים בעוצמתו, אבל האתר האחרון בו ביקרנו בגדה המערבית, עמודי ממנון, הינם חלק ממקדש עצום שמתחילים לשחזר שהקים אמונחותפ השלישי שמסתבר כאחד הגדולים בעולם. יש למה לצפות.
אכלנו ארוחת צהריים קלה, שווארמה עוף בפיתה וחצינו לגדה המזרחית. ביקרנו במקדש לוקסור (חסרות מלים נרדפות ל"מדהים") אליו הגענו קצת לפני ששקעה השמש והתאורה מאפשרת למשוך את הביקור בו לתוך הערב. את המקדש בנה אמוןחותפ השלישי לפני כ- 3400 שנים אבל רעמסס השני תפש עליו טרמפ והוסיף לפניו ובתוכו פסלי ענק שלו כדי לנכס אותו לעצמו. אחד החדרים הפנימיים הוא "חדר לידה". אולי בהשראת חתשפסות מתאר המלך את סצנות בריאתו כבן האל אמון בדיוק כמו בסצנות שהופיעו בקיר מקדשה של חתשפסות. כאן לא הושחתו הדמויות והסצנה נראית בבירור.
בקודש הקודשים המקורי בנו היוונים/ מקדונים קודש קודשים קטן יותר ובו תיאור המלך פיליפ או אלכסנדר הגדול כפרעה, מעניק מנחה לאלים המצריים. אפשר לראות קיר יווני מול קיר מצרי. על אף שהמצרי קדום בכאלף שנה מהיווני רמת התבליטים והציורים בו גבוהה בהרבה.
סיימנו בחזיון האורקולי במקדש כרנק. החזיון עלוב, מיושן, לא נוח לצפיה (חציו הראשון בעמידה) ומיותר לחלוטין. סיום קצת חלש אף שלא העיב על היום המדהים.
היום החמישי למסע במצרים: מלוקסור לאסוואן
שוב פתחנו את הבוקר בארוחה טעימה בגג המלון. היום פחות קר וניתן לקפל קמעה את הוילונות פלסטיק השקופים וליהנות מהנוף הנשקף מהגג. היום נסענו לאסוואן, כשבדרך ביקרנו בשני מקדשים מרתקים מתקופת התלמאים אשר שלטו במצרים בין הכיבוש של אלכסנדר הגדול ועד התקופה הרומית (מאה רביעית עד ראשונה לפנה"ס).
פתחנו באדפו. המקדש אשר נבנה על ידי תלמי החמישי מוקדש לאל הבז הורוס ומספר את סיפור הנקמה שלו בדודו סת אשר רצח את אחיו, אוסיריס, אבי הורוס. למי שלא מכיר את הסיפור, הנה התקציר: סת רצח את אחיו אוסיריס וביתר את גופתו. איזיס, בת זוגו של אוסיריס מצליחה להרכיב את חלקיו, להחיות אותו לצורך קבלת זרע ממנו שיצור את הורוס.
אוסיריס חוזר אל המוות אבל איבר אחד חסר, מחר נשלים את הפאן הזה בסיפור. איזיס מתפנה לעיסוקיה כאשר את הנקת התינוק מבצעת האלה חתחור דמוית הפרה. כשגדל הורוס איזיס מצווה עליו לנקום בסת בעוון רצח אוסיריס.
אז סיפור הנקמה מופיע בקיר מקדש אדפו בציורים ובכתב הירוגליפי: חתחור ואיזיס מעודדות את הורוס לנקום; תחות, אל החכמה בדמות מגלן (איביס) מתעד. הורוס פוגע בחנית בסת המסומל כהיפופוטם קטן. סחמת, אלת הכח והאנרגיה הרוחנית, אשר מופיעה בדמות לביאה, מעבירה לו את הכח ואז הורוס לוכד את סת, מעבירו ליבשה, הורג אותו ורוכב עליו בתהלוכת ניצחון לצלילי רקדניות האוחזות בתוף מרים.
מסביב לאולם הראשי במקדש ישנם חדרים וכוכים עם תבליטים ותחריטים יפהפיים למראה. המקדש אמנם מאוחר יחסית למצרים העתיקה אך עדיין מתוארך לתקופה שלפני מרד החשמונאים בסלווקים… 2200 שנה לפני זמנינו זה עדיין נחשב עתיק למדי.
המשכנו בנסיעה במקביל וממזרח לנילוס, לאורך כפרים, מטעי תמרים ועצי מנגו גדולי מימדים, וכמובן קני סוכר אשר מועמסים על עגלות הרתומות לטרקטורים או על קרונות רכבת מיוחדת שנוסעת על פסים מיוחדים לה למפעל הסוכר הסמוך.
המשכנו למקדש קום אומבו.
כל מקדש והיחוד שבו. כאן אנו רואים מקדש החצוי לשנים: משמאל הקדשה להורוס (הבז) ומימין הקדשה לאל סובק המוצג כתנין. היחס לסובק אמביולנטי. מצד אחד מסופר שהגן על גופת אוסיריס וחילץ אותה מהנילוס אל הגדה שם שמר עליה עד בוא איזיס, מצד שני מקושר גם לסת האח הרוצח. בכל אופן סובק האל התנין מעניק עוצמה למלך והפולחן שלו התרכז בקום אומבו ובמובלעת אל פיום. לא הרחק מקום אומבו התגלה בית קברות מדהים, בו נחפרו כבר מעל 230 מסדרונות קבורה.
נמצאו בתוכם סרקופגים או נישות קבורה ובהם מומיות של אנשים ובעלי חיים, רובם המכריע תנינים משלב הביצה ועד בוגר גדול, אך גם כלבים, דגים, נצים, חלקי פרות וצבי. אחדים מבין פוחלצי התנינים החנוטים מוצגים במוזיאון המוקדש להם בקום אומבו בסמיכות למקדש.
עוד נמצאו במקדש בקום אומבו תבליט קיר שלמעשה הינו לוח שנה המפרט את ימי השנה ואילו מנחות יש להעניק למקדש (לכהנים…) בכל יום, ובקיר אחר תיאור האלה איזיס בתנוחת כריעה ללדת כשלצידה כלים של בית החולים כולל סקלפלים, כפיות, מסור, מספריים, מלקחיים ועוד.
יצאנו מהמקדש ומוזיאון התנינים בתזמון מרשים לשקיעת השמש מעבר לנילוס, כאשר היא מסתתרת קודם בין עצי התמר שבאי ממול ואז נעלמת לגמרי, אבל יש להאמין שתזרח שוב מחר.
אנחנו בינתיים המשכנו לאסוואן והתמקמנו במלון במרחק מה מהמולת העיר, Citymax aquapark המתהדר בבריכה ופארק מים הפתוחים לצערנו רק בשעות שאנחנו בסיורים.
יום השישי למסע במצרים: ואגם נאצר
יצאנו לדרך בחמש בבוקר. כ-300 ק"מ מפרידים בין אסוואן לאבו סימבל, ואנחנו צריכים לגמוע את המרחק הזה בשני הכיוונים, קצת יותר מהמרחק שבין מטולה ואילת. אבל הביקור באבו סימבל מצדיק כל ק"מ.
ראשית, בגלל המקדשים המרהיבים, אשר בניגוד לכל המקדשים בהם ביקרנו עד כה מקדשים אלה חצובים ומגולפים בסלע ולא בנויים. סוג של פטרה אבל קדומים באלף שנה ויותר. שנית: בגלל הפרויקט ההזוי והבלתי ייאמן של העתקת המקדשים לנקודה חדשה, כמה עשרות מטר גבוהה ממקומם המקורי, כדי להצילם לפני שיוצפו במי אגם נאצר שנוצר כתוצאה מבניית הסכר הגדול על הנילוס.
במקום חצובים שני מקדשים, אחד הקדיש רעמסס השני לעצמו ובו הוא מתפאר על הישגיו בקרב קדש, והשני מוקדש לאשתו המלכה נפרטארי.
בכניסה למקדש רעמסס מקדמים את פניך ארבעה פסלי ענק של המלך. לרגליהם פסלי בתו הבכורה מריתאמון – "האהובה על האל אמון" ובנו שמלך בהמשך, מריאנפתח, האהוב על האל פתח (אשר ביקרנו בקברו המרשים בעמק המלכים). בתוך המקדש קודש הקודשים ובו מוצגים שלושה אלים: רע-הור-אחתי, אמון ופתח כשביניהם "סחבק" רעמסס השני כשווה מול שווים לאלים.
כאן הגיע המלך לשיא "שגעון גדלותו" כשמציג עצמו למעשה כאל. על אחד הקירות במקדש תמונה יפהפיה של רעמסס רוכב במרכבה בקרב קדש ומכניע את אויביו החיתים, מולו אויבים מתחננים לרחמים, ובהמשך תהלוכת נצחון בה הוא רוכב במרכבה עם סוסים מקושטים כשמתחת למרכבה אריה אשר מוסיף למלך דימוי עוצמתי. מיקום המקדשים על גבולה הדרומי של מצרים נועדה בין השאר להאדרת עוצמתו של רעמסס השני ומצרים כדי להתריע ולהרתיע מפני כניסת אויבים מנוביה אשר סמוכה למצרים מדרום.
מחוץ למקדש סטלה ובה הסכם השלום הבין מעצמתי הראשון הידוע לנו, בין החיתים למצרים בעקבות הנצחון בקרב קדש (צפון סוריה). לאחרונה גילו ארכיאולוגים בקדש אסטלת נצחון של החיתים על המצרים. אז אולי הקרב נגמר בתיקו…
מקדש נפרטארי (פירוש שמה "הכי יפה") משדר פחות עוצמה אך בעל יופי אסטתי מרשים. בכניסה שישה פסלים, שניים של המלכה וארבעה של המלך, יש גבול, רק עד חצי המלכות! האלה חתחור שולטת בעיטורים הפנימיים אבל בנוסף יש כאן ציור שלא מופיע במקדשי מצרים נוספים (לפחות לדברי מדריכנו הידען מוניר).
המלך רעמסס מקבל ברכה מהאל הורוס בנו של אוסיריס שמימינו, ומשמאלו אל בדמות "דב נמלים" (או חיה דומה שאולי חיה פעם במצרים). חיה זאת מסמלת את האל סת, רוצח אחיו אוסיריס, והתמונה מציגה את רעמסס השני כמחבר בין שני היריבים המרים (אתמול תיארנו את סיפור נקמתו של הורוס בסת רוצח אביו, כפי שמופיע במקדש אדפו).
נסיכה ארוכה ואנחנו רואים את פרוייקט החקלאות השאפתני של העיר העתידית טושקי, שאמורה למשוך יזמים ואנשים צעירים למיזמים בחקלאות מודרנית. עברנו מעל תעלת טושקי (מעין "מוביל ארצי") וראינו את השדות המושקים בקו-נועים המוכרים לנו מהארץ. אחרי כשלוש שעות עצרנו על סכר אסוואן הגדול. הוא נבנה בין 1961 ונחנך ב- 1971, יצר אגם שאורכו 500 ק"מ, כמעט כאורך מדינת ישראל, ובשטח 6000 קמ"ר. הסכר מייצר חשמל ומספק מים לפרוייקטים חקלאים, ונותן יציבות לחיים לצד הנילוס התחתון על ידי מניעת ההצפות העונתיות של הנהר.
מנגד הסכר מונע מעבר של הסחף הפורה לגדות הנילוס (ואת אספקת חול הזיפזיף לחופי ארצנו), ובעיקר גרם לעקירת כפרים נוביים רבים שהוצפו, ללא התחשבות וללא מתן פיצוי מתאים.
חזרנו למלון למנוחה קצרצרה, ובהמשך הערב נשוטט קצת בשוק של אסוואן ובטיילת הנילוס.
היום השביעי במסע למצרים: אסוואן, הנילוס והכפרים הנוביים
התחלנו את היום בביקור במחצבת הגרניט העתיקה שבה נתגלה האובליסק הבלתי גמור. במהלך חציבתו בזמנה של המלכה חתשפסות מהשושלת ה-18 (סביב 1450 לפנה"ס) התאכזבו היא והחוצבים כשלקראת סיום חציבתו נפער בו סדק ארוך שפסל את המשך חציבת האובליסק, שאורכו מעל 33 מטרים והיה אמור להיות הגבוה שבאובליסקים.
עם כל הצער שבדבר, השארתו במקומו שופכת אור על תהליך חציבתו, אם כי לא ממש מסבירה איך היו אמורים להרים אותו כאשר משקלו המשוער כאלף טונות, כמעט כפול מנדבך רבה שהרים הורדוס 1400 שנה מאוחר יותר בבנית הר הבית. אסוואן היתה מקור הגרניט של מצרים העתיקה אך יש להניח שגם עמודי הגרניט בעתיקות קיסריה, בית שאן וערים עתיקות אחרות בארץ מקורם מכאן.
המשכנו למוזיאון הנובי. זה מוזיאון חדש יחסית ומודרני ובו תצוגה ארכיאולוגית יפה ומתומצתת של דרום מצרים, הכפרים הנוביים ואגף המוקדש לחפירות בבית קברות קדום בו באי אלפנטין בו נמצאו מומיות של כהנים, נשות כהנים וגם איל חנוט המסמל את האל חנום. בין המוצגים קערה עם עיטורים מרהיבים המתארת סצנה של ציד ארנבת בעזרת כלב צייד, הקערה היפה והעדינה מתוארכת לימי השושלת השישית, מעל 4000 שנה לפני זמננו!!
עלינו על סירת מנוע והפלגנו אל מקדש פילה הממוקם על אחד מאיי הנילוס. המקדש, שנבנה החל מימי תלמי החמישי לפני כ-2250 שנה ועד הקיסר הרומאי טריאנוס, בן המאה השניה לספירה, הועתק לשם ממקומו המקורי לאחר הצפתו בעקבות הקמת סכר אסוואן הראשון. המים לצערנו הספיקו למחוק את הצבעים אותם ראו מגלי המקדש הראשונים בימי נפוליאון.
גם ללא צבעים המקדש מרשים בהחלט. לא אסקור את כל צפונותיו אך הנה ההיילייטס לטעמי: ב"קודש הקודשים" תבליטי המלך יונק מהאלה חתחור, פעם כתינוק היושב על ברכיה ופעם כנער עירום העומד מולה; "מקדש המוסיקה של חתחור", מבנה קטן מחוץ למבנה הראשי ובו דמויות מנגנות בכלי נגינה: בס, "הליצן הגמד" מנגן בנבל וברבאבה (מין כינור דו מיתרי), בבון מנגן ברבאבה, ונגני חליל ותוף מרים; בשער הכניסה הראשי למקדש לוח ובו ציורי המנחות לאלים, הכוללים כדי בירה ויין, כדי תבלינים, עופות עקודים אבל גם היפופוטם אשר מסמל את האל סת המנוצח ע"י הורוס.
ממול ישנו אי ששם לפי המסורת אספה איזיס את כל חלקי גופת אוסיריס (לתקציר המיתולוגיה דפדפו לסיכומי הימים הקודמים) למעט איבר מינו, אשר בטרם גילתה אותו בלע אותו שפמנון, מאז נמנעים תושבי הנילוס מלאכול דג זה. חסרונו של איבר המין שלו לא מנע ממנה להתעבר מאוסיריס שהוקם לתחיה וכך נולד הורוס. יכולת עיבור מדהימה זו הילכה קסם על הקדמונים אשר לאורך ההסטוריה הגיעו למקדש, גרדו את העמודים בהם האלה איזיס מצוירת, כדי לקבל אבקה המגבירה את האון המיני.
המשכנו לשייט רגוע בסירת מפרש – פלוקה. הקברניט הנובי ידע לתמרן את הפלוקה בכל הזויות מול הרוח ולבסוף נחתנו בחופי אחד האיים שמהווה גן בוטני מדהים של כ-700 מיני צמחים.
בגמר הביקור החלפנו שוב לסירת מנוע ושטנו אל הכפרים הנוביים שבגדה המערבית. עם הנחיתה אתה מגלה אוירה אחרת בניגוד למה שמשדרת אסוואן ושאר ערי מצרים. נכנסנו לבית הספר וזכינו לשיעור לדוגמא על ידי המורה. ביקרנו באחד הבתים ובו מחזיקים תנינים חיים ומפוחלצים, ובדוכני החנויות המציעים החל מתבלינים ומזכרות וכלה בקרני יעלים שהוסבו לנדני חרבות. נזכרנו שהשם הרשמי של היעל הינו יעל נובי וזאת כנראה עקב מוצאו מכאן.
ארוחת טאגינים מצויינת במסעדה "נוב נוביאן דרים" חתמה את היום העשיר. מחר נתעורר לפנות בוקר כדי לטוס חזרה לקהיר ולהמשיך באוטובוס לאלכסנדריה המרוחקת מכאן כ- 1300 ק"מ צפונה.
היום השמיני למסע במצרים: אסוואן-קהיר-אלכסנדריה
אחרי שבוע אינטנסיבי הגיע הזמן להוריד טיפה הילוך. אמנם התעוררנו סביב שלוש ורבע לפנות בוקר כדי להספיק לטיסה של 6:00 לאסוואן וגמענו כמעט אלף קילומטרים אבל מבחינה תכנית ותוכנית זהו בהחלט יום מנוחה. כשהנמכנו לנחיתה בקהיר ראינו שדות חקלאיים עגולים, מושקים בקו-נועים אבל ההתרגשות היתה בעיקר לראות שוב את מכרינו משכבר הימים: הפירמידה הנטויה והאדומה של דחשור, פירמידת המדרגות של ג'וסר בסאקארה ושתיים משלוש הפירמידות של גיזה, כאשור השלישית, הנמוכה מבין השלוש מציצה בקושי מבעד לערפל. קהיר יפה מלמעלה וליד שדה התעופה מרכזי ספורט מרשימים.
יום שישי היום ועד הצהרים התנועה מנומנמת ואנו חוצים את העיר מקצה לקצה ללא עצירות, כאשר אנו משתלבים בגשר הארוך במזרח התיכון שנמשך לאורך 17 ק"מ מעל שכונותיה של העיר. יצאנו את דרך האגרה ה"מדברית" שהתגלתה כפורחת לחלוטין כאשר לאורך מאות קילומטרים עוברת בין חוות חקלאיות מודרניות של זיתים (מפתיע לחלוטין מכיוון שבעבר הספקת הזיתים למצרים העתיקה הגיעה מארץ ישראל), תמרים, גפנים, פרדסי פרי הדר ופלחה מודרנית. מוניר מציין שהתנופה החקלאית הגיעה בעקבות הסכם השלום שבעקבותיו נהנתה מצרים מידע חקלאי ישראלי.
באלכסנדריה ביקרנו במצודת קאיט ביי הממלוכי, השוכנת באתרו של המגדלור המפורסם של אלכסנדריה, פלא תבל נוסף מבין שבעת פלאי תבל העתיקים, אשר לצערנו חרב ברעידת אדמה במאה ה-11.
המצודה מרשימה וממנה נשקף נוף הנמל הקדום של העיר. כשנכנסים אל המתחם המבוצר מקבלים את פנינו תותחים מתקופת מוחמד עלי, האלבני שייסד את שושלת הממלכה האחרונה ששלטה במצרים. אחרון המלכים, המלך פארוק, הודח במהפכת הקצינים הצעירים ב- 1952. לרגלי המלון שלנו (לה מטרופול, השוכן במבנה הסטורי לשימור) נמצא פסלו של אחד ממנהיגי המהפכה סעד זע'לול. הממלוכים הובאו למצרים כנערים ושימשו כלוחמים ביחידות העלית.
בשלב מסויים תפשו את השלטון ויצרו אימפריה שהביסה את הצלבנים, עצרה את המונגולים והחזיקה מעמד עד הכיבוש העותמאני במאה ה15. מבנה המבצר אופייני לתקופה ומשולבים בו "תקרות עריסה" (חצי חבית הפוכה), סורגים מצטלבים עם "גושים" בהצטלבויות, מדרגות לולייניות וחרכי ירי. חזרנו למלון למנוחה קצרה, טיפסנו לחדר המרווח במעלית "כלוב" מגניבה.
את היום סיימנו במסעדת דגים ופירות ים (מסעדת סברין) כי אי אפשר להפריד את אלכסנדריה מהים שלה. מחר נאכל ארוחת בוקר בגג המלון המשקיף לים ונמשיך ונבקר באתרי העיר.
היום התשיעי למסע במצרים: אלכסנדריה וחזרה לקהיר
אתמול בערב, אכלנו כזכור במסעדת מאכלי הים "סברין". מפתיע ומחמם את הלב, שהמלצר שלנו דובר עברית טובה. הוא לומד עברית באוניברסיטת אלכסנדריה וביקש להסריט אותנו ממליצים לחבריו ללמוד עברית כדי לממש פוטנציאל כלכלי עתידי עם חזרת מסת התיירים הישראלים למצרים. אחרי המסעדה נכנסנו לבית קפה-קונדיטוריה בשם דלייסס הצמודה למלון שלנו. מבחר העוגות היה מרשים, הקפה היה מצויין ובין השולחנות הסתובב נגן כינור "להנעים" את הישיבה.
למזלנו הוא לא הגיע לשולחננו אבל זכינו לאירוח לבבי מהמלצר הותיק תוהמי אשר עובד במקום 54 שנים, מאז היה בן 24. בית הקפה חוגג השנה מאה שנה. תוהמי הראה לנו על קיר המסעדה תמונות בהן הוא ממלצר כנער וכעלם צעיר, והכניס אותנו לחדר מרגש בו מוצגים פריטים נוסטלגים מהשנים הראשונות של המקום, כגון קופות רושמות מכאניות וטלפון חוגה הזכורים לנו מהילדות לצד מוצגים עוד יותר ישנים כמו טלפון עם שני פעמונים, כמו שרואים בסרטים המאוד ישנים.
חזרנו למלון ועלינו למסעדה השוכנת על הגג, המשמשת כבר-מסעדה בשעות הערב. בכניסה מקדמים אותנו במשקה אלכוהולי חינם וזמרת אוקראינית מוכשרת שרה רפרטואר בינלאומי עכשווי בליווי פלייבק. אנחנו מתחילים לרקוד וסוחפים עימנו זוג צעיר וחבורת צעירות מצריות לרקוד עימנו במעגל. כולנו בחיוכים ושמחה שלא נפגמת גם כשהן מגלות מניין אנחנו. אחת מהן חוגגת יום הולדת ואנו מרימים אותה בכסא לקול תשואות חברותיה. היא אומרת לנו בהתרגשות שזה יום ההולדת הכי שמח שהיה לה. הזמרת שרה את השיר We are the world ואנחנו עושים מעגל משותף ושרים חבוקים. עוד צעד של קירוב לבבות בין העמים.
למחרת, הבוקר, אנו מבקרים בבית הכנסת "אליהו הנביא" השוכן מעבר לסיבוב. בית הכנסת מפואר, ועבר שיפוץ לפני כשנתיים בעידוד הנשיא עבד אל פתח א-סיסי. כתובת הקדשה ישנה יותר מספרת על השתדלות חברי הקהילה והגבאים לשפץ את בית הכנסת (שברצפתו "חלונות" אל שרידי בית כנסת קדום שהוקם בדיוק כאן במאה ה-14).
בעקבות חורבנו בשנת 1800 עם כיבוש נפוליאון כאשר בשנת 1881 החלו בתכנון ובאיסוף הכספים והשלמתו בשנת 1900, שנת צדיק *כתמ"ר* יפרח. פגשנו את ראש הקהילה רוברטו מרין שנולד באלכסנדריה, היגר לאיטליה ולאחרונה חזר לאלכסנדריה בשליחות לטפל בבית הכנסת ומבני הקהיחה. מי שמתחזק את המקום מזה עשרות שנים הוא תושב מקומי בשם עבד אל נבי, ואומרים שהוא זוכר את כל הפרטים על כל בני הקהילה. בידיו גם נמצאים מפתחות בית הכנסת והוא זה שאירח אותנו במקום.
>במתחם נמצא גם מבנה ששימש את בית הספר היהודי ומבני משרדים ומגורים. הקהילה היהודית המפוארת שחיתה במצרים והתערתה בלאומיות המצרית נפגעה קשות עם חשיפת פרשת "עסק הביש" שבעקבותיה עזבו מרבית חבריה לאירופה, דרום אמריקה ומדינת ישראל, מותירים במצרים יהודים בודדים בלבד, מבוגרים למדי.
המשכנו לקטקומבות התלמאיות/רומיות בקום אש-שוקאפה (תל החתיכות, ע"ש ערימות כלי החרס המנותצים ששימשו ככלים חד פעמיים בסעודות אבל בסמוך לטריקליניום החצוב במעמקי האדמה. השימוש בהם בסמוך לקברים פסל שימוש חוזר בהם וכך הם נערמו. ירדנו עשרות מדרגות אל בטן האדמה (מוניר אומר 96 אבל לא בדקנו).
שם התגלה מבוך של חדרים עם סרקופגים וכוכי קבורה המעוטרים בשילוב הרמוני של תרבות מצרים ויוון. בעוד התלמאים ראו עצמם כממשיכי התרבות המצרית, הרומים פחות הושפעו ממנה. הציורים מראים סצנות חניטה כשהאלים המצריים ממשיכים לככב: אנוביס כמובן מנהל את החניטה, הורוס משקיף על הנעשה, והאלות חתחור, נפטיס ואיזיס גם מקומן אינו נפקד.
אל השמש רע בסמל כדור השמש מופיע גם הוא. הקוברה המגינה מתוארת על הקירות אבל לעתים היא מוחלפת בדמות מדוזה, שמשמשת באותו תפקיד הגנה, כי הרי מי שיתקרב ויסתכל עליה יהפוך לאבן. בעוד האצילים בתקופה התלמאית נחנטים, בתקופה הרומית שרפו את הגופות והטמינו בכדים שהניחו בגומחות אשר חצובות פה ושם במבוך החדרים. באחת הפינות מצאו מאספת עצמות ומבט מהיר מגלה שמדובר בעצמות סוסים. יש לשער שאלה סוסי מרוץ מוכשרים שזכו לכבוד אצילים. בקיצור, מקום מרתק שאין להחמיץ.
עברנו בסמוך למבנה הספריה העתיקה של אלכסנדריה, לצערנו התברר שהיא סגורה בימי שישי ובשבתות כך שנמנע מאיתנו לבקר בתוכה. זהו אוסף חשוב של כתבים ופפירוסים שנאספו בתקופה התלמאית ושופכים אור על התרבות המצרית העתיקה, וכך שמעה יצא אל מעבר לים. במהלך הנסיעה אנו מתרשמים מקרונות החשמליות שעדיין שועטות בעיר ומריכוז גדול של מבנים ישנים שמזכירים מאוד את בנייני הסגנון המודרני מבית מדרשה של הבאוהאוס.
סיימנו את הביקור בארמון הקיץ של המלך פארוק, וכאן היה המקום לספר עליו, על מהפכת הקצינים, על התדרדרות השלטון אל ימי השחיתות של מובארכ, אל מנפכת הצדק החברתי של 2011 שהובילה לעלייתם לשלטון של האחים המוסלמים, ועל המהפכה השניה שחילצה את העם המצרי מלחיות במדינה בדמות איראן או אפגניסטן. אנחנו מרגישים שתנופת הפיתוח שמוביל כיום הנשיא א-סיסי מפיחה הרבה אופטימיות ברחוב המצרי ואולי אם תישמר היציבות תוכל מצרים לצעוד חזרה אל מקומה המפואר בהסטוריה…
לקראת אחר הצהריים אנו גומאים את הדרך חזרה לקהיר, בדמדומים מציצות הפירמידות של גיזה מעל בנייני העיר ומקדמות אותנו בברכת ברוכים השבים.
היום העשירי למסע במצרים: מוזיאוני קהיר וקושארי אבו טארק
את הבוקר התחלנו בביקור במוזיאון הארכיאולוגי הקלאסי של קהיר. אמנם כל המומיות המלכותיות ורוב התצוגה של תות אנחאמון הועברה למוזיאונים חדשים, אך המוזיאון עדיין מחזיק בתצוגה מרשימה. הביקור במוזיאון מהווה סיכום למסע שערכנו במצרים ונותן השלמה ברמת הממצא החומרי. הרי במהלך הסיורים התפעלנו מעוצמת המונומנטים וציורי הקיר אבל לא נחשפנו לממצאים המדהימים שהוצאו משטחי החפירות.
כמובן שיא השיאים היה החדר בו מוצגים מקצת החפצים שנמצאו בקבר תות, אבל אי אפשר להמעיט בערך של ממצאי טויה ויויה, למשל, הוריה של המלכה טי, אשר אינם משושלות המלכים אבל זכו להיקבר ככאלה בעמק המלכים. כשיש קשרים אין צורך בפרוטקציה… המלכי טי, אשתו של אמנחותפ השלישי מוצגת בפסל כפול ענק באותם המימדים כמוהו ואולי אף טיפה גדולה ממנו.
מספרים שהיתה שותפה מלאה בשלטון ומשכה בחוטים וכך השיגה להוריה כבוד מלכים כשהם נחנטו אחרי מותם, נטמנו בסרקופגים מוזהבים ונקברו עם חפצים רבים כמו כרכרה מלכותית פסלים ותכשיטים רבים.
בנה, אמנחותפ הרביעי, הנהיג את המהפכה הדתית הגדולה, בה בוטלה הכהונה לאל אמון ולשאר האלים לטובת אל אחד – אתון. הוא שינה את שמו לאחנאתון ואת הבירה העביר מטבס (נוא אמון היא לוקסור) לתל אל עמרנה. פסליו מתארים אותו, כנראה בצורה ריאליסטית, כבעל תווי פנים רזות וגוף נשי למראה. זה לא מנה ממנו לשאת את אחת הנשים היפות בהסטוריה, הלא היא נפרטיטי.
לאחר שמת (קרוב לודאי נרצח) החזיר בנו תות אנח אתון את פולחן האל אמון בטבס, שינה את שמו לתות אנח אמון. הוא התחתן עם אחותו אבל כנראה לא העמיד צאצאים. בקברו נקברו עמו שתי מומיות של עוברים. הוא מת בגיל 19 לאחר שמלך במשך עשר שנים מגיל תשע.
במוזיאון מצאנו פסלים וספינקסים של כמה ממכרינו: חתשפסות הנערצת כמובן, חא איפרע בונה הפימידה הבינונית והספינקס (חתיכה מהקוברה שנפלה מראש הספינקס מוצגת כאן). רעמסס השני והשלישי ועוד. עוד במוצגים: אסטלת "ישראל" בה מופיע בין שאר השבטים שהשמיד מרינפתח בנו של רעמסס השני, נכתב: "ישראר (השגיאה במקור) הושם (הפך לשממה) אין לו זכר", העתק של אבן רוזטה ועוד ועוד.
מהמוזיאון נסענו ל"מקדש הקושארי" של אבו טארק. הזכרתי את המאכל הזה שהוא סופר-פוד טבעוני. בעוד שנתיים כשרשת הקושארי הישראלית תעבור במספר סניפיה את ארומה תזכרו מי חזה זאת לראשונה!
המשכנו למוזיאון התרבויות המצריות. המוזיאון נחנך לפני שנה והמומיות עברו בהפקה גרנדיוזית של "מצעד הזהב" מביתן במוזיאון הקלאסי למשכנן החדש. כמי שביקר בתצוגת המומיות כשהיתה במוזיאון הישן אני חייב לציין את השדרוג המשמעותי בחווית התצוגה החדשה, שנותנת כבוד למלכי מצרים בהם אנו פוגשים מילולית פנים אל פנים. עוד במוזיאון: תצוגה פרה הסטורית, פסלים המציגים את הווי החיים, ובנוסף ממצאים המייצגים את עדות מצרים הנוכחיות כולל שני 'בתים' לספרי תורה.
את היום סגרנו במסעדת דגים מצויינת בשם Flying fish במרחק הליכה מהמלון. מחר היום האחרון!
היום האחד עשר והאחרון במסע למצרים: קהיר המוסלמית ויציאת מצרים
בוקר שמשי עלה על קהיר ויצאנו לכיוון המצודה של צלאח א-דין. בדרך עברנו בכיכר תחריר המפורסמת שעברה מתיחת פנים. מגדל המצודה והחומה הם מתקופתו של צלאח א-דין, סוף המאה ה-12, ואילו חלקו הפנימי נבנה מחדש ע"י מוחמד עלי, השליט מטעם העותמאנים שניכס לעצמו את השלטון על מצרים והקים את שושלת המלוכה שהסתיימה בהדחתו של המלך פארוק ועליית הקצינים החופשיים. המסגד של מוחמד עלי גדול ומרשים, מזכיר במקצת את המסגד הכחול באיסטנבול.
על חצר המסגד שולט מגדל שעון מרשים, מתנה מצרפת. מחוץ למסגד רחבת תצפית אל קהיר, ומאחור מציצות הפירמידות של גיזה. במתחם, כלול במחיר הכניסה, שוכן המוזיאון הצבאי הלאומי. המוזיאון כולל מוצגים החל מהצבא הפרעוני ועד ימינו, אבל אנחנו נמשכנו אליו כדי לראות את טנקי המג"ח שנלקחו שלל מהצבא הישראלי, את התבליט "ממלחמה לשלום" הכולל תיאור של חתימת הסכם השלום לאחר סצנה של רמיסת הכוחות הישראליים במלחמת יום כיפור, ואת החדר המוקדש למלחמת יום כיפור שבתוך המוזיאון עצמו.
נסיעה קצרה ואנחנו בשני מסגדים נוספים: מסגד הסולטן חסן מהתקופה הממלוכית, ומסגד אר-ריפעי מתקופת אברהים באשה. מסגד הסולטן חסן אינו רק מסגד, אלא מתחם מורכב, הכולל מלבד המסגד גם מדרסות ללימוד אסלאם לפי אסכולות שונות, כשלכל אחת היו "מעונות סטודנטים" משלהן. המתחם כלל גם מרפאה עממית ומקום המיועד למפגש בלתי אמצעי בין השייח' לעם. אחד מאנשי הדת של המקום הפליא בשירת חזנות מוסלמית שהשתלבה עם האקוסטיקה המדהימה של המבנה. לפני שעזבנו ניגשה אליו אמא כדי שהוא יברך את שתי בנותיה הצעירות.
מסגד אר-ריפאי נבנה כחזון של אשת אבראהים פאשה, קושיאר האנים, להקים מאוזוליאום לשושלת המלוכה. אברהים פאשה אמנם קבור במקום אחר, אבל היא, בנה איסמעיל פאשה, פואד והמלך פארוק קבורים במסגד. בפינת המסגד קבור גם השאה הפרסי האחרון, מוחמד רזא פהלווי. כשהודח מהשלטון ונמלט מאיראן הוא התקבל במצרים בעקבות קשריו עם אנואר א סאדאת ובסופו של דבר גם נקבר כאן לאחר מותו בשנת 1980.
לסיום נכנסנו למסגד אבן טולון, הגדול במסגדי מצרים והשלישי בגודלו בעולם. הוא אמנם לא מרשים כאחרים כי הוא "מסגד חצר" בעיקרו, אבל הוא נמצא במקום מהתקופה העבאסית, מהמאה ה-9 לפנה"ס והוא אחד העתיקים שנשאר פחות או יותר במצבו המקורי. יש לו מינרט מיוחד, בו המדרגות הלולייניות נמצאות מחוץ למגדל ולא בתוכו.
המסגדים פתחו לנו את התיאבון אז נסענו לשוק אל חלילי ואכלנו בשווארמיה Gad שווארמה נפלאה. הסתובבנו בשוק וברחובות אל מואז ולקראת ערב חזרנו למלון.
אם חשבנו לצאת לארוחת ערב נעימה לפני הטיסה לארץ דרך אתונה, הרי שהתבדינו. כשהגענו לקליטת אינטרנט קיבלנו מייל על שניים מהקבוצה שמכיוון ששדה התעופה באתונה מושבת עקב השלג, הטיסה שלהם הוחלפה בטיסה דרך פרנקפורט. עברנו שעה מורטת עצבים עד שקיבלנו אישור שכל הקבוצה שובצה בטיסה החלופית, וכך התחלנו ביציאת מצרים הפרטית שלנו.
ארבע שעות טיסה לגרמניה, ארבע וחצי שעות המתנה בשדה, באגף ללא דיוטי וקפטריה (אבל לפחות יש וויפיי) וארבע שעות נוספות בטיסה לארץ. כזכור בחרנו בטיסות קונקשן לאחר שאיג'יפט אייר ביטלה שתי טיסות בתאריכים שרצינו וכבר היה בלתי אפשרי לשנות לקבוצה את תאריכי הטיול בפעם השלישית. לא נורא, לבני ישראל לקח יותר זמן וגם נמנע מהם בסופו של דבר להכנס לארץ (משה לא מילא נכון את "טופס נוסע נכנס").
סיכום
אז יצאנו ממצרים עם חוויות ותובנות, וכמו שאמרה לנו האלא המדריכה: "מי ששותה פעם אחת ממימי הנילוס כבר לא יכול להיגמל מזה" אז כנראה נשוב לכאן בעתיד!
מוזמנים להצטרף לטיולים במצרים בהדרכתי – למידע נוסף לחצו כאן https://www.facebook.com/yoel.oren.9
