יושבת עכשיו בשדה. ממתינה לטיסה לארץ מדובאי הקסומה, ומנסה לסדר בראש את החוויות האחרונות. טיסה ספונטנית לחלוטין, יומיים לפני הטיסה בלבד. רציתי מאוד לטוס לחופשה, לאחר כל התקופה הקשה האחרונה והתחלתי לברר לגבי טיסה לרואנדה, אבל כשצצה ההזדמנות, קפצתי עליה. לא הספקתי להילחץ מכל האינפורמציה ברשת.
טיסה מלאה עד אפס מקום, לצערי, בעיקר באנשים שהכי לא כייף לפגוש בחו"ל. צעקות, דחיפות ועישון (!) בשדה. לפחות שלושה מקרים שבהם כמעט הוזמנה משטרה. אם זה ימשיך כך, דובאי תיסגר בפנינו מהר מאוד.
תחילת הטיול בדובאי:
נחתנו, עברנו בדיקת קורונה זריזה, ושיחררו אותנו לדרכנו. ללא שום הנחיות מיוחדות. שאלתי אם צריך להישאר במלון, אמרו לי שלא וזהו. העיר מדהימה, אי אפשר להתמקד בשום דבר, כי מייד יש בניין מטורף אחר. כסטודנטית לאדריכלות שלא סיימה את הלימודים מזמן, ההרגשה שלי, שפשוט אספו אדריכלים מכל העולם, נתנו להם תקציב בלתי מוגבל, ואמרו להם להשתולל.
גורדי שחקים מטורפים, מצופי זהב, זכוכית, תאורה פסיכודלית. בריכות תלויות, גנים תלויים, כל מה שניתן לחלום עליו, האמירתים כבר בנו. פשוט גן עדן לאדריכלים. עכשיו הם בונים מגדל, שיהיה אף גבוה יותר מהבורג' חאליפה.
טיול למדבר:
ביום השני, לקחנו טיול ספארי למדבר. המדבר נמצא ממש דקות ספורות ממרכז העיר. נוסעים עשר דקות לתוך המדינה, וכבר הדיונות האדומות משתלטות על הנוף. היה לנו נהג מדהים, קפץ על הדיונות במהירות מטורפת, ורק אני, עם הסיוטים שלי מכל התאונות שטיפלתי בהן, רואה בדמיוני איך מגיע ג'יפ נוסף מעבר לדיונה ומתנגש בנו. אין שום שילוט, שום הכוונה, רק חול וחול, ויאללה אודרוב!!
קניות בדובאי:
מה שבטח מעניין את כולם. הכל כאן ממש יקר, לפחות פי אחת וחצי מאשר בישראל. לא נתקלתי בקולה ב- 75 שקלים, אבל כן נתקלתי בארוחה של פיצה ויין, שעלתה לנו 2400 שקלים. כעיקרון, קולה בסביבות 7 שקלים, סלט קיסר 60 שקלים.
קניון דובאי – כל המותגים שרק תחלמו עליהם. תנעלו נעליים נוחות ותתכוננו. קניון עצום בגודלו שיש בו פשוט הכל. כולל סקי ואקווריום ענק.
שוק – יש שוק גדול בעיר העתיקה, שוק זהב ושוק של תבלינים, שגם בו המוצרים לא זולים, ומחירם דומה לארץ. ממליצה לא ללכת לבד, בעיקר לבחורות. הם הופכים לאגרסיביים וכשהתחילו כבר למשוך אותי, פיזית, לעבר חנויות, החלטתי שזה הזמן לנסיגה אלגנטית.
תחבורה בדובאי:
קל מאוד להתנהל עם מוניות בדובאי. יש שני סוגים. מוניות רגילות עם מונה, שמתחיל בחמישה דירהם, ומוניות לקסוס שעולות כפול וללא מונה. הנסיעה עולה בערך כמו בארץ.
מכוניות – כמו שדובאי גן עדן לאדריכלים, היא גם גן עדן לחולי הגה. לא ידעתי לאיזה כיוון להסתכל קודם. בחניון המלון חונות רולס רויס לצד בנטלי וכל כמה שניות שומעים את נהמת המנוע החייתית של איזו מקלארן, או למבורגיני, אבל ראיתי גם קיה ומזדה 3, כך שמדי פעם חוזרים לאיזור מוכר.
עסקים.
דובאי מוצפת בישראלים שמחפשים השקעות. כמעט בכל מסעדה רואים אמירתי יושב בשולחן, מוקף בישראלים, וסימני דולר מהבהבים להם בעיניים.
ביגוד בדובאי:
הפחידו אותנו לגבי ביגוד צנוע, אבל זה ממש לא נכון. התיירים כאן מתלבשים כמו בכל מקום. מכנסיים קצרות, שמלות מיני, גופיות. רק בכניסה למסגד מבקשים להתכסות.
בתי מלון דובאי:
בתי המלון מפוארים במיוחד. גם הפשוטים שבהם מפוארים יותר מהרגיל אצלנו. אני התארחתי במלון V מרשת הילטון. חדר עצום, שתי מיטות זוגיות, מגבות ענקיות, המון פינוקים קטנים, פשוט תענוג. התארחנו גם במלונות כל כך מפוארים, שהמילה פאר, כבר לא מתאימה להם, אבל גם המחיר בהתאם. במלון בורג' אל ערב, בין המפוארים בעולם, שבוע עולה בסביבות מאה אלף שקלים, בחדר רגיל.
למידע מפורט ובדיקת זמינות במלון V לחצו כאן
האמירתים:
האמירתים מחוייבים ללבוש בדובאי את הגלביות המסורתיות. הנשים שלהם לובשות עבאיה שחורה, אבל מתחת רואים נעלים משובצות קריסטלים שמלות צבעוניות. הן מתוקתקות להפליא ומאופרות כך, שניתן רק לקנא בהן. רובם אנשים כהי עור, גבוהי קומה, ולחלק גדול מהם עיניים בהירות. אנשים יפים ומרשימים. שאר התושבים הם מהגרים. בעיקר מהודו ופקיסטן, אבל יש שם ייצוג לכל המדינות.
חיות בדובאי:
לא מצאתי. כלום. אפס. נאדה. אפילו לא חתולים ברחוב, אפילו לא כלב אחד. פעם ראשונה בחיי, שאני נתקלת בדבר כזה. החיה היחידה שראיתי, היתה גמל כועס שירק על כל מי שעבר לידו. כאילו מישהו רצה בכלל ללטף את הממורמר הזה…
שדה תעופה בדובאי:
עצום!!!! וכבר ראיתי שדות גדולים בחיי. צעדתי מגייט 103 עד 3. כמעט נשכבתי לנוח על המסוע מרוב עייפות. תחשבו ללכת 2 קילומטר עם עקבים, תיק
כבד, 3 שקיות דיוטי מלאות וג'קט. מעדיפה כבר לעשות בראור. פעמיים… דבר שמאוד הטריד אותי, הם מצלמים את הדרכונים הישראליים. לא אוהבת את זה ולא מובן לי למה. לא מטביעים לנו חותמת בדרכון, וכשניסיתי לקבל מס בחזרה, הדרכונים הישראליים בכלל לא מופיעים בכניסות לדובאי לביבי הפיתרונים.
לסיכום:
מדינה כמעט כמו שלנו במספר האוכלוסיה, הכל פתוח, המוני תיירים, הופעות, מסיבות, מסעדות. חיים כרגיל, ויש פחות נדבקים מאשר אצלנו.
בקיצור, סעו מהר. לפני שייגמר.
