איי מדיירה: פסגות הרים שנוגעות בעננים, חול געשי שחור, אקלים סובטרופי במהלך כל השנה. מטפסי קיסוס שזוחלים מתוך הסדקים שלאורך רחובות העיר המרוצפים, וחלק גדול של נוף סלעי טבעי שלא נפגע בכלל.
איי מדירה
איי מדירה הם ארכיפלג פורטוגלי שנמצא על קו רוחב זהה למרוקו – ובעצם ממוקמים קרוב יותר למערב אפריקה מלפורטוגל היבשתית, הקרקע באיים נחשבת לפורייה מאוד, ומאפשרת לצמחייה מכל קצוות העולם לגדול שם, אשכולות של עצי בננה ליד כרמי ענבים – אחד המקומות היחידים בעולם בהם מגדלים אותם ביחד.
האיים מלאים בפארקים ועצי דקל, צמחים אקזוטיים כמו ציפורי גן עדן דרום אפריקאי ועצים ברזילאים, פירות מקומיים ייחודיים כמו אננס בטעם בננה, תמרינד ועוד.
הגעה לאיי מדיירה
הגעתי לאיים מליסבון (וחזרתי לליסבון) עם טיסות של איזיג'ט, באיים עצמם הייתי בחלק מהזמן עם רכב ובחלק השתמשתי בתחבורה הציבורית.
משדה התעופה לקחתי את האירובאס – נסיעה בו לוקחת קצת פחות מחצי שעה עד השוק – מרקדו דוס לבדורש, הכרטיס בו עלה לי בסביבות 8 אירו לשני הכיוונים (צריכים לבקש כרטיס הלוך וחזור). באוטובוס הרגיל, הנסיעה הרבה יותר ארוכה ועמוסה.
יש לי חברים שהגיעו בטיסות ישירות מקלן ומפראג. כדאי לבדוק את האפשרויות.
פונשל מדיירה
הבירה המודרנית של האיים, מלאה בתי מלון ברמה בינלאומית, גלריות אמנות עכשווית, מסעדות עם מאכלים מסורתיים ומטבח עשיר, טרי ומפנק.
העיר העתיקה, שהייתה פעם עתיקה, שופצה מחדש ויש בה בתי קפה טובים, גלידריות בוטיק וברים מעולים שמפוזרים בין הסמטאות הצרות, ועל הדלתות שלהם יש ציורים פסיכדאליים של אמנים מקומיים – במיוחד במרכז רחוב סנטה מריה.
צפונית לעיר פונשל, דרך הכבישים הצרים שמסתעפים על גשרים, דרך העמקים והמנהרות שחצובות בהרים, אפשר למצוא יקבי בוטיק וגינות טרופיות קטנות על הגבעות, מסלולי הליכה מטורפים לאורך מדרונות עם נופים דרמטיים של האוקיינוס, וכמובן את פורטו מוניז, ששם יש בריכות שחייה טבעיות שנוצרו בתוך הסלע הוולקני, בתים מסורתיים, תצפיות עוצרות נשימה עם רצפת זכוכית – ומבחר של מסעדות מקומיות.
לאן כדאי ללכת ומה לעשות
למרות הסטיגמה שאולי יש למדיירה על כך שהיא מתאימה יותר לקהל מבוגר, לא חסר מה לעשות – למי שרק מחפש – ממסלולי הליכה בין ההרים, סנפלינג על הצוקים ועוד.
בפונשל אפשר לעלות על הרכבל כדי לראות את הנופים הפנורמיים שמעל האי, את גגות הבתים הכפריים בתוך הצמחייה העבותה ואת האוקיינוס ברקע, ולעבור דרך הדקלים, האקליפטוסים הפראיים והגנים שלא נגמרים – ולהדרדר בחזרה למטה מקצה ההר בתוך מזחלות שעשויות מסלי במבוק!
מרקדו דוס לבדורש, הוא שוק איכרים צבעוני שמתנגנת בו מוזיקת רחוב, הכניסה אליו היא דרך מבואה לתוך פאטיו עם חנויות פרחים ופירות אקזוטיים שמסודרים בסלי קש, מתחת לחבילות תלויות של צ'ילי אדום. בקומה למטה יש שוק דגים שכולל דגי טונה ענקיים, פירות ים ואפילו צלופחים שחורים.
המשקאות שחייבים לנסות במדיירה
- יין מדיירה מתוק שעשוי מארבעה סוגים של ענבים.
- פונצ'ה – משקה שעשוי רום קני סוכר, דבש ומיץ לימון.
- בריסה – מזכיר פאנטה רק בטעם פסיפלורה (מרקוז'ה) בפחית סגולה וטוניק פונשל עם שומר.
- על הבירה המקומית – קורל – אני חושב שאפשר לוותר, לא משהו.
מלון מומלץ במדירה
ממליץ מאוד על מלון רייד׳ז פאלאס הוורדרד, היוקרתי והמפנק שכולל בין היתר חדרי ביליארד, דקלים פנימיים, גנים, בריכה על קצה צוק שכמעט נוגע באוקיינוס עם נופי שקיעה מטורפים ואווירת וינטאג' נהדרת – או על אחד ממלונות רשת פסטנה. בכל מקרה, יש אפשרויות לינה כמעט לכל תקציב.
סיכום
מדיירה יעד באמת מדהים שלדעתי כדאי להשקיע בו לפחות שבוע, תעשו חיים!
