טיול בסיני – טיול חברות ביעד שהפתיע אותנו לטובה

כהרגלי בקודש, מנצלת את יום החופשה האחרון לסיכומים. מזל בתולה שכמוני… סיכום טיול בסיני!

הפעם בתפריט, סיני. החלטנו לנסוע לסיני, לאחר עשרות שנים שלא נסענו. מאז שהייתי ילדה קטנה בעצם. עשרות שנים שסיני קסמה לי מעבר לגדר, שחברים סיפרו כמה כייף כאן, ושקט, ושלו, אבל הפחד שלי גבר.

הרי מה לא שמענו על סיני, פיגועים, מחבלים, דאעש, מוג'הידין ועוד כמה אירגונים קיצוניים אפילו יותר, שדאעש נראה לידם כמו קבוצה של קשישים חביבים מהשכונה…

לפני כחודשיים, החלטנו, ארבע חברות אמיצות, שזהו. אנחנו נוסעות לסיני ויהיה מה. בתור גיבורות ממש אמיצות, ובכלל לא פחדניות, החלטנו שניקח לפעם הראשונה מלון שנמצא ממש על מעבר הגבול, ככה שאם דאעש ירוצו אלינו עם מצ'טות, נוכל לברוח בריצה אל חוף מבטחים, או מקסימום בשחיה אל חוף אילת. לאחר בדיקה מעמיקה, בחרנו במובנפיק (Movenpick).

בחירה שהתבררה כמוצלחת ביותר. מלון מקסים, משתרע על פני שטח נרחב של מדשאות ובריכות, חוף ים פרטי ונקי. החדרים גדולים ומרווחים. קיבלנו שני חדרים צמודים, וכשפתחנו את הדלת המקשרת, הפכנו לסוויטה. לקחנו רק ארוחת בוקר, כי לא הצלחנו להזמין פנסיון מלא, אבל זה היה בסדר. יש במלון מספר מסעדות טובות, ויש את טיילת בתי המלון הסמוכה, שיש בה עוד כמה מסעדות.

חיי לילה לא היו ממש קיימים. חלמתי על ריקודי בטן על חוף הים, אום כולתום ופאריד אל עטרש נתנגנים ברמקולים, בדווים מעשנים נרגילה בסולה על החוף, ובפועל היתה מוזיקה ליד הבריכה, לכמה כיסאות ריקים. אבל מסיבות הפיג'מה מדי לילה, חיפו על החסר.

קזינו בסיני:

הלכנו ערב אחד, לראות כיצד נראה הקזינו של מלון הילטון. חוויה מפוקפקת למדי. עשרות אנשים טרוטי עיניים, משליכים ז'יטונים לעבר דילרים עייפים. עשן בעיניים וריח של אלכוהול. התלבטתי אם להשקיע חמישים דולר בבלק ג'ק או לקנות עוד שרוואל עם גמלים, אבל בסוף נמלטנו לפני שהרולטה הספיקה להשלים סיבוב אחד.

מלון הילטון מזכיר את קלאב הוטל אילת בימיו הרעים. רעש בלתי נסבל, ריחות של עשן, מוזיקה צורמת. איזה מזל שלקחנו את מובנפיק.
הבעיה היחידה, שמכיוון שמלונות אלו סמוכים למעבר, מחירם כפול ומשולש ממחירם של מלונות טאבה הפנימיים יותר.

אבטחה בסיני:

אבטחה מטורפת. עשרות נקודות ביקורת. מאות שוטרים חמושים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון על אזרחי. שיריוניות בכניסה לבתי המלון. אין אפשרות להיכנס למלון שלא מתארחים בו, וצריך להציג אישור יציאה מהמלון. כל מכונית שנכנסת למתחם המלון, נבדקת עם רחרחנים ומראה מתחת לרכב. כל כניסה למלון שבו מתאכסנים, מצריכה מעבר במגנומטר ושיקוף תיקים. המצרים פוחדים מפיגוע נגד תיירים ונחושים למנוע אותו. קצת מטרידה כל האבטחה מסביב, אבל בהחלט תורמת לתחושת הביטחון.

נשק בסיני:

המלצה לחברי החמושים. הפקידו את הנשק שלכם בטופ 94 בכניסה לאילת. שירות מהיר, יעיל וזול. אפילו הוזמנתי לירות קצת, אבל לצערי לא היה לי זמן.

יום טיול בסיני:

נרשמנו ליום טיול עם קבוצה גדולה ממספר בתי מלון. אספו אותנו במוניות, עברנו לטנדרים, שם העמיסו אותנו ככבשים בארגז, סירת מירוץ ושוב מונית למלון.
כפחדנית ים ידועה (הסרט מלתעות צילק אותי לעד) לא שינרקלתי כמו כולם בבלו הול, הייתי עסוקה בלדמיין מפלצות ים עם הרבה מחושים ושיניים, העולות ממעמקי החור הכחול, אבל המקום מדהים, הלגונה הכחולה בכלל לא ניתנת לתיאור. תאילנד קטנה בסיני, מוקפת חושות.

מעברים לסיני:

בחרנו כנראה יום מוצלח, כי לקח לנו בערך חצי שעה לעבור את הגבול למצרים, וכשעתיים בדרך חזרה. הצד המצרי, לנרבה הפלא, עובד הרבה יותר מהיר ויעיל.
אין סוף מעברי ביטחון. משלמים בכניסה 102 שקלים, שמוחזרים למי שמתאכסן בסמוך לגבול, 400 לירות מצריות כשעוברים מעט פנימה. שקל שווה כ- 4.22 לירות. הכל יחסית זול, אבל הרבה יותר יקר מאשר במצרים.

נופים בסיני:

נופים בראשתיים מלאי הוד, מים כחולים, טורקיזיים, הרים אדומים. הדבר היחיד שקצת פוגם, הם עשרות בתי המלון הנטושים. כל רצועת החוף מלאה בהם. שמעתי סיפורים על כך, שבנו של מובארק, שילם המון כסף ליזמים כדי שיבנו בתי מלון, והם החלו לבנות וברחו עם הכסף ממצרים.

סיכום סיני:

טבילת אש ראשונה בסיני. אני חוזרת שוב בוודאות, והפעם קצת יותר פנימה. טיפונת. אין שום סיבה להגיע לאילת. הכל כאן נקי יותר, שקט יותר, מפואר יותר והרבה יותר זול. המצרים יוצאים מגדרם כדי לארח ולהסביר פנים לישראלים.
כמובן, כפוף להמלצות משרד החוץ ולאזהרות המסע. להתראות סיני.