שבוע משפחתי ביוון – טיול כוכב לאתונה והסביבה עם 3 ילדים בחודש יוני

ההרכב: טסנו לאתונה לשבוע בסוף יוני, עם שלושה ילדים, בני 2 , 8 ו-12.

טיסה ליוון: טסנו עם אלאיטליה שהיו מצוינים, עמדו בדיוק בזמנים (טיסה הלוך התעכבה בעשר דקות בלבד, וקיבלתי על כך סמס ומייל מקדים. בטיסה עצמה חילקו שתייה קלה וחטיפים.

משדה תעופה לאתונה הזמנו מונית, סיכמנו עוד מהארץ כי היינו צריכים מונית גדולה שתתאים לחמישה אנשים וכמה מזוודות (במוניות בעיר לא הייתה בעיה לנסוע ברגילות, הקטנצ'ק ישב על הברכיים). בחזרה לשדה תעופה נסענו כבר עם הרכב השכור.


לינה ביוון:

העדפנו לא לעבור כמה מקומות לינה, ישנו כל השבוע באתונה, בדירה ששכרנו דרך בוקינג בשכונת Monastiraki, מערבית לאקרופוליס. הדירה מומלצת ביותר, שלושה חדרים, מעוצבת היטב, נקייה מאוד, עם כל הדברים שצריכים לשהות נעימה עם ילדים, כולל תנור, כיריים, טוסטר אובן, מיקרו, מכונת כביסה. כמובן ממוזגת ועם ווי פיי חינם, ושני חדרי מקלחות ושירותים. מיקום מרכזי, אך שקט, בתוך שכונה יוונית, 5 דקות הליכה למטרו הקרוב ולמדרחוב, בו המון טברנות עם אוכל מצוין, שוק פשפשים של אתונה ונוף מדהים על אקרופוליס. מול הדירה – מאפיה מעולה, בה קנינו מאפים טריים כל בוקר. מגון גדול ומשתנה של מאפים, ועל כל קניה מקבלים מתנה- מאפה מתוק. לידה חנות ירקות וסופר במרחק הליכה של כמה דקות. הבעלים של הדירה נחמד מאוד וגם הציע לעזור לנו בתכנון הטיול. קישור לדירה תמצאו כאן

נהיגה ביוון:

החיסרון של האזור הוא נהיגה מאתגרת, כבישים צרים מאוד, רובם חד סיטריים, ומציאת חניה באזור – עניין של הרבה מזל. מילה על הכבישים ביוון – כבישי אגרה במצב סביר, ברמת הכבישים בארץ. כבישים רגילים – במצב בינוני ומטה. שילוט לקוי מאוד עד חסר לחלוטין, רוב הזמן היינו תלויים בגוגל מפס. קו הפרדה רצוף הינו על תקן המלצה בלבד, כולם עוקפים את כולם, אך אף אחד לא צופר ולא מתעצבן, שזה היה שינוי מרענן מכבישי הארץ.

אתונה:

חמה מאוד, מרתקת, מזוהמת, אפורה – עם כמה אתרים מדהימים שחייבים לראות פעם בחיים. אוכל טעים מאוד וזול יחסית (ארוחה מלאה ממוצעת לכולנו עלתה סביב 40 יורו). מקומיים נחמדים מאוד ותמיד שמחים לעזור. נעזרנו בהמלצות של Trip adviser, אבל גם מסעדות שסתם נכנסנו אליהן היו מעולות. תמיד ברגע שמתיישבים מביאים מים קרים ללא תשלום, ובדרך כלל גם קיבלנו קינוח טעים לכל אחד על חשבון הבית. מנה מקומית מומלצת מאוד ולא מוכרת – חזה עוף עם מאסטיקה שזה תבלין משרף של עץ אלה. טעמנו אותה במסעדה מצוינת במונסטירקי, Kallipateira . לקינוח גם קיבלנו ליקר מאסטיקה על חשבון הבית.
נסיעות בעיר –נוח לנסוע במטרו או במוניות, נסיעה ממוצעת בתוך העיר עלתה לנו סביב 7 יורו, נסיעה לפיראוס – 10-12 יורו.

אתרי חובה –

  • אקרופוליס
  • הגנים הלאומייםמאוד מומלצים לביקור עם ילדים, מקום ירוק ונעים מאוד לביקור באמצע יום חם, יש גם גן חיות קטן.-
  • גבעת לייקביטוס –אכזבה הכי גדולה של הטיול! רכבל שלוקח לגבעה יקר יחסית, עולה בתוך מנהרה ולא רואים כלום, על הגבעה – שטח קטן ולא מוצל עם תצפית על כל העיר, כנסייה קטנטנה, בית קפה שלא נכנסנו וזהו. לא מצריך יותר מכמה דקות של שהייה וכמה תמונות של אתונה מהגובה. ביום קריר יותר אפשר לעלות או לרדת ברגל, אמור בהחלט לשפר את הרגשת הפספוס מהאתר – התחלנו לרדת וראינו נופים מדהימים של תצפית על העיר, אך הבנו שלא נעמוד בזה עם הילדים בצירוף עם החום הלוהט וחזרנו לרכבל.
  • כיכר סינטגמה –הכיכר המרכזית של העיר, גם לא הרשימה במיוחד. חיילי המשמר נראים יותר כאטרקציה לתיירים.
  • מקומות היסטוריים מעניינים נוספים שמאוד מומלצים לביקור – הסטואה, האגורה הרומית, מקדש הפסטוס, מקדש זאוס וקשת אדריאנוס. מאוד מרשימים, ניתן לקנות כרטיס משולב בעלות של 30 יורו לאדם (ילדים עד גיל 18 חינם) שיכלול את כל האתרים, כולל אקרופוליס (כניסה לאקרופוליס לבד – 20 יורו).
  • מאוד מומלץ טיול ערב בשכונת מונסטירקי ושוק הפשפשים, אווירה מצוינת, מוסיקה בכל מקום, נגני רחוב והמון צעירים.

מפיראוס הפלגנו לאי אגינה:

שכרנו רכב מחברת השכרה מקומית (אין שם סוכנויות בינלאומיות) והקפנו את כל האי. התחלנו בעיר הנמל, המשכנו למקדש של האלה אפיאה (אלה מקומית) המדהים ביופיו, עם תצפיות על הים ועל האי מדהימות עוד יותר. המשכנו לאגיה מרינה, עיירה נוספת באי, שם ירדנו גם לחוף, משם – לפרדיקה, כפר נמל יאכטות ודייגים קטן. שם אכלנו ארוחת צהריים בטברנה Remetzo, שהיא לפי Trip advisor הטברנה הכי טובה באי. בעליה אגב יודע כמה מילים בעברית ושמח לספר על עברו כאיש עסקים שעבד עם הרבה חברות ישראליות. ליד פרדיקה יש מפרצי חופים, שם נכנסנו למים. הים ללא גלים ומדוזות, נקי , צלול ולא צפוף. בערב חזרנו לנמל להפלגה חזרה. יש שני סוגי הפלגות – במעבורת שהיא איטית וזולה יותר או בספינה סגורה מהירה, העדפנו מעבורת על מנת ליהנות מהנוף ומהשחפים בדרך. באי עוסקים בגידול פיסטוקים, קנינו שם המון ממתקים מבוססי פיסטוק, כולם טעימים מאוד. לא לפספס גם גלידת פיסטוק מקומית.

נסיעה מהרי פרנסוס לדלפי:

יומיים אחרונים באתונה שכרנו רכב דרך שלמה סיקסט. נסענו להרי פרנסוס לדלפי. נופים הרריים עוצרי נשימה, בדרך עצרנו בארוחובה, עיירת סקי יפייפיה. שם תפסה אותנו סופת רעמים, שינוי מרענן בהחלט אחרי החום הלוהט של אתונה. בחרנו במסלול ללא כבישי אגרה, דרך העיר טיבו, מכיוון שרצינו לראות גם את הנוף בדרך. בארוחובה כמעט ואין חניה בכביש הראשי. חנינו בסמטה צרה לארוחה (מתחייב משם העיירה). הגענו לדלפי, המוזיאון מרשים ומומלץ לביקור. האתרים מפוזרים לאורך הכביש. העליה עד לתיאטרון קשה עם ילד קטן. המקדש המפורסם לאלה אתנה נמצא בכניסה לדלפי , ללא שילוט בולט. יש להחנות בשולי הכביש ולרדת כעשר דקות עד אליו. בהחלט שווה את המאמץ והחיפוש. הכניסה לאתר העליון בכרטיס משולב עם המוזיאון, עלות הכניסה 8 יורו, ילדים חינם. לאתר התחתון כניסה ללא תשלום.
יום למחרת נסענו דרך החוף דרומית לאתונה לכף סניון למקדש פוסידון המרהיב. בדרך עצרנו בכמה חופים ונכנסנו לים. לצהריים בדרך חזרה עצרנו בעיירת נמל Lavrio, שם בטבנרה The port אכלנו את הארוחה היוונית הכי טעימה שלנו (למרות שכולן היו טעימות).ראינו בשולחנות ליד סלט עשבים ירוק והזמנו גם. אחד הדברים הטעימים והמקוריים, לא בדיוק הצלחנו להבין מה זה – הסבירו לנו "עשבים מההרים".

לסיכום: חזרנו הביתה עם הרבה טעם של עוד. לא לאתונה, את העיר מיצינו, אך בהחלט רוצים להמשיך לטייל ביוון ההררים, וגם לבקר באיים נוספים. אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לשאול בתגובות.

Comments

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support