טיול קרוואנים באירופה

עצמו עיניים ודמיינו את החופש הבא שלכם… תחשבו על טיול קרוואנים באירופה!

רובכם וודאי ידמיין יעד מחוץ לגבולות המדינה, ביקור באתרים ומוזיאונים, לינה במלונות, אולי שופינג או "בטן גב". כל אחד לפי מאפייני האישיות הייחודיים לו.

כשאני חושבת על המילה חופש, אני שומעת חירות. חירות משמעה, מצב בו אין תלות בדבר. אין לי צורך להגיע בזמן לאיזו רכבת, אין צורך במסעדה פתוחה כדי להשביע את הרעב, אין צורך להגיע ללוקיישן בו נמצא אתר, או מלון, או נקודת מפגש כלשהי. אין טיים ליין, אין טמפו, אין מי שמצפה לי, או יודע על בואי.

כל מה שנותר במרחב החירות, הוא הקול הפנימי שלי שמבקש אם לנוח, היכן, מתי לצאת לדרך ובאיזו דרך לבחור מבין אלו הנגלות לי תוך כדי תנועה. המבקשים לצאת לחופשה מסוג זה חייבים לתת הסכמתם ליציאה מאזור הנוחות, לעמידה מול הלא נודע, להקשבה וללמידת רחשי הלב. עליהם לגייס בהם את ההתמסרות העמוקה לרגע, להלך הרוח שיכול להשתנות עם כל משב, לקול הפנימי, למראות הנגלים ולאפשרות להצביע לאיזה אופק ולהכריז בפני עצמם: "לשם!" מבלי לדעת מהו "שם" ולמה אפשר לצפות.

אז שכרתי קרוואן באיטליה

הוא הדבר היחיד שהמתין לי. הוא, וכרטיס חזור אחרי חודש. כל השאר קרה מעצמו בלי תכנון. הקונספט הזה הוליד מנעד רחב של אתגרים, התמודדויות ורגעים קסומים.
הפחדים איתם יצאתי (בעיקר אלו האופרטיביים) התגלו כשוליים וחסרי משמעות. אלו הוחלפו במהרה באתגרים הוריים (לילדה בת 9) ואישיים (בעיקר היותי אישה לבדה). מסתבר שחירות, לאנשים שמתקיימים במציאות מובנית כ"כ, יכולה להיות התמודדות בפני עצמה. נדרשו לנו כשלושה ימי הסתגלות לא פשוטים.

ימים בהם כל אחת מאיתנו, אני וביתי, נאלצנו להגדיר (כל אחת בפני עצמה ובפני האחרת) מהן גבולות הגזרה שלנו, איך מתקיימות בקופסה הקטנה, איך מתאימות עצמנו זו לזו ובה בעת מאפשרות האחת לשניה את המרחב האישי, גם כשנדמה שהוא אינו אופציה.

אחרי תהליך ההסתגלות נגלה בפנינו מרחב משותף איכותי מאין כמותו. כמעט כמו הרגע הזה שבקצה איזה שביל נגלה איזה עמק על מלוא תפארתו. היו רגעי חשש, אם בדרכים פתלתלות ולא קלות לנהיגה, אם בהגעה לחניה בשעת לילה מאוחרת או לאזור שומם לחלוטין. ובכל זאת, על אף שתחושת הביטחון היתה לעתים חמקמקה, מנקודה זו הטיול כולו עסק במילוי משאלות הלב, ב"כאן ועכשיו", בדיאדה הייחודית שלנו ובחוויית החופש העמוקה.

אלו לקחו אותנו כרוח הדוחפת מפרשים, כ- 4500 ק"מ של מרחבי טבע, כפרים וערים, דרך אזורים שהיה בהם חורף אל אחרים גדושי קיץ, הרים מושלגים וחופי ים שטופי שמש. חצינו 3 מדינות, שלל אטרקציות ואף זכינו לארח חברים קרובים לשבוע האחרון של הטיול.

ברטרוספקטיבה אני מבינה כי טיול מסוג זה מעשיר הרבה יותר מכל טיול אחר. מלבד הלמידה העמוקה בהרבה של התרבות בה שהינו (דרך מפגשים בלתי תלויים עם האנשים, רוח המקום, אירועים קהילתיים שנקלענו אליהם לגמרי במקרה) למדנו את עצמנו. עמוק ואמיתי. כל אחת את עצמה והאחת את השניה. אז במסגרת ההמלצה החמה הזו, שפרשתי דרך סיפור המסע שלנו, אספק מעט מידע אופרטיבי, לאלו מכם שיבקשו לעצמם את החוויה הייחודית הזו…

השכרת קרוואן:

אחרי סקר שוק רחב, את הקרוואן שכרתי מחברה גרמנית בשם Indiecampers. לחברה סניפים בכל אירופה ובכל מדינה יש כמה מוקדים, לרוב ליד שדות תעופה מרכזיים. חשוב לציין שלא בכל סניף יש את כל סוגי הקרוואנים ולכן כדאי תחילה לבחור בקרוואן עצמו ואז לראות היכן כדאי לנחות ומהיכן לשוב (הטיסות אינן חייבות להיכנס ולצאת מאותו השדה, אם כי כך עשינו אנחנו).

השירות של החברה הוא לא פחות ממושלם. בכל בעיה הם זמינים 24/7, נותנים מענים רלוונטיים ועוזרים בפתרון כל בעיה. כמו כן, הם מגיעים לאסוף משדה התעופה אל מרכז השירות (בו מקבלים את הרכב) ובסוף הטיול, אחרי השבת הקרוואן, הם מחזירים לשדה התעופה, לפי שעות הטיסה.

חניוני לילה:

לאחר הדרכה מקיפה אספנו את הקרוואן הזוגי שלנו ויצאנו לדרך. את חניוני הקרוואנים, בהם ניתן לחנות ללילה, מוצאים באחת משתי האפליקציות Park4night או Acci. האפליקציות נוחות לשימוש וניתן לבחור בהן את היעד ולנווט ישירות מתוך האפליקציה. באפליקציות ניתן לראות את מחיר החניה ואת השירותים שיש בחניון (חיבור לחשמל, ריקון ומילוי מים, מכונות כביסה ועוד). כמו כן, את מס' הכוכבים שקיבל האתר מהמבקרים בו.

תכנון ותכניות:

כמו שהסברתי קודם, היתרון המשמעותי של טיול קרוואנים טמון בספונטניות והגמישות שהוא מאפשר. בצאתי לדרך ידעתי את הכוון הכללי, אבל לא את מס' הימים שנשהה בכל מקום, לא את המקומות בהם נבקר, לא את החניונים אליהם נגיע ולא את הדרכים בהן ניסע. כל יום איפשר להחליט מה יקרה היום או לכל היותר מחר.

טיול קרוואנים באירופה – המסע

את שלושת הלילות הראשונים העברנו באיטליה. אחרי שהעמסנו את המקרר בכל טוב (ובזול יש לומר) חיפשנו חניון קרוב ואיכותי. כשמצאנו ניווטנו ישירות אליו. כך, מצאנו את עצמנו מכינות את ארוחת הערב ממש על הנקודה בה נחל קטן נשפך אל אגם מאג'ורה. מהמם ביופיו. את שני הלילות הנוספים, בדרכנו לכוון המעבר לאוסטריה, עשינו על אגם גארדה. חשוב לציין כי החניונים האלה מתמקמים לרוב בפינות היפות ביותר שיש, כך שכשאני אומרת "על האגם" אני מתכוונת לזה ליטרלי.

אוסטריה (ארץ הנופים עוצרי הנשימה)

אחרי שהתברר כי הנהיגה ברכב הגדול, אינה מאיימת כמו שחשבתי ושתפעול הקרוואן קל ופשוט, כמו גם השימוש באפליקציות… יצאנו אל אוסטריה. הנהיגה במעבר ההרים היתה קשוחה אבל עוצרת נשימה. את הימים הבאים העברנו בחבל טירול וגמענו כל אטרקציה אפשרית. מגלשות הרים, לונה פארקים, רכבלים, מרחצאות חמים. בכל יום ישנו בחניון אחר, אבל לא נסענו מרחקים גדולים.

בסוף כל יום בדקנו איזה חניון קרוב אלינו ואליו הגענו. לא היה חניון אחד שלא הפעים אותנו במיקום שלו, בטבע שסביבו ובשקט שהציע. אחרי כשבוע התחלנו את דרכנו לסלובניה, תוך חציית אוסטריה לכל רוחבה.

סלובניה (כפרית ופשוטה)

המעבר לסלובניה היה קל בהרבה מזה שבין איטליה ואוסטריה. את החניה הראשונה בסלובניה עשינו על אגם בלד. המקום מהמם ביופיו ומציע שלל אטרקציות, ביניהן מסלול אומגות מכובד פלוס, שיט על האגם, רכיבה על סוסים ועוד. אחרי שמיצינו את אזור בלד, המשכנו ללילה על אגם בוהין ומשם למערת פוסטוינה.

בפוסטוינה היתה הפעם הראשונה שנאלצנו לעשות "חניה יבשה", כזו בה חונים בחניון אספלט רגיל, בלי חיבור לחשמל ומים. אמנם לא פנינת הטבע היפה ביותר, אבל היה מספק בהחלט. חניונים מסוג זה יש לא מעט. אין בהם שום שירותים, הם זולים יותר ומהווים פתרון נוח בעיקר באזורים עירוניים. בסלובניה לא פעם קרה שחניונים אליהם הגענו היו סגורים (על אף שבאפליקציה כתבו שפתוח).

אחרי בירור עם המקומיים הסתבר כי רוב החניונים פתוחים רק מחצית מהשנה (וכך הם משלמים מחצית מהמיסים למדינה). המשמעות היתה שבדיוק בתקופה זו, אלו הולכים ונסגרים והיה קשה לתכנן לאן להגיע. לא פעם מצאנו את עצמנו נוסעות שעתיים יותר, מאתר לאתר, בחיפוש אחר חניון עם חיבור לחשמל (מדי פעם זה נחוץ מאוד).

בשלב זה, החלטנו לוותר על קרואטיה ולשוב לאיטליה לשבוע נוסף, שם אספנו חברים שהצטרפו. עם הצטרפותם, החלפנו קרוואן לאחד גדול יותר (על פי תיאום מראש עם חברת ההשכרה) ויצאנו לחרוש את איטליה.

איטליה (חמה ומחבקת… אנשים שמחים ואוכל משובח)

את בעיית החניונים הסגורים מצאנו גם באיטליה. יחד עם זאת גילינו, כי חלק מהחניונים משאירים שער פתוח וחשמל עובד עבור הטיילים. בעלי המקום מגיעים רק בבוקר לפגוש את האורחים שהתארחו אצליהם בלילה. הגילוי הזה היה חשוב וניצלנו אותו לא פעם. באיטליה התחלנו אט אט להדרים, עד פרוג'ה, שם מתקיים פסטיבל השוקולד הגדול באירופה ולאחר הביקור שם, התחלנו את דרכנו חזרה צפונה (כי אי אפשר בלי גרדלנד).

הנסיעות:

הנסיעות המהנות ביותר היו אחרי שהגדרנו לגוגל לנווט אותנו ללא כבישי אגרה וללא כבישים מהירים. כך, הגענו לפינות חמד, כשהיתרון הגדול הוא שניתן לעצור בהן, לבשל, להכין שוקו או סתם לקרוא ספר ולנמנם.

לסיכום:

יצאתי לטיול הזה עם המון חששות. מעולם לא הייתי בקרוואן ולא הייתי בטוחה שאני יכולה לעשות את זה לבד. מהר מאוד החששות התפוגגו והוחלפו בעונג גדול. אין תחליף לחירות הגדולה שטיול קרוואנים מקנה… חופש מוחלט. חשוב לדעת… זה לא טיול שופינג, או ביקור לשהות בערים הגדולות והתיירותיות. מדובר בטיול מלא בטבע ופשטות. וזה בדיוק מה שחיפשתי. אוקטובר למעשה הוא סופה של העונה, אך העניין לא גרע ולו במעט מהטיול.

אולי ההפך. החניונים לא היו עמוסים והיה מרחב כייפי של שקט ופרטיות (להבנתי יולי אוגוסט מפוצצים כ״כ, שכדאי להזמין מקומות בחניונים מראש). לא מניתי את כל המקומות בהם ביקרנו אבל אותם תוכלו ללקט מהסרטון הקצרצר בגוף הכתבה.