ברילוצ'ה – אנחנו לא חיים בעידן הגלויות, אבל איפה שלא תטיילו כאן, תרגישו שאתם מטיילים בתוך גלויה. לאחר נחיתה בברילוצ'ה ואיסוף רכב שכור בשדה"ת נסענו למלון Alma de Lago, שהזמנו מראש. מלון 4 וחצי כוכבים על שפת האגם, ממנו יש אף ירידה קסומה לאגם (לא לשחייה).
איפה אוכלים בברילוצ'ה
הלכנו לפי המלצות ואכלנו ארוחת ערב במסעדת דון אלברטו. מאחר ולא ניתן להזמין למסעדה מקומות מראש, מומלץ להגיע מספיק מוקדם, לעמוד בתור ולקוות שתצליחו להיכנס. אנחנו הגענו למסעדה לאחר פתיחת המסעדה, כך שכך השולחנות כבר היו מלאים. נכנסנו לוייטינג ליסט ארוך כאורך הגלות ונאמר לנו לחזור כעבור שעה וחצי. ניצלנו את הזמן להסתובב קצת ברחוב הראשי שקרוב מאוד למסעדה Mitre ובשעה 9 וחצי חזרנו לדון אלברטו. למזלנו, שולחן פנוי כבר חיכה לנו. בכל המסעדות בארגנטינה מקבלים בתחילת הארוחה לחם עם מטבלים, יש המחייבים על כך סכום פעוט (נע בין 100-400 פזוס) ויש שלא. האוכל בארגנטינה זול מאוד וסטייק טוב במסעדה ינוע בין 35-45 שקלים בלבד! בימים הבאים שלנו בברילוצ'ה דגמנו מסעדות נוספות שהומלצו בקבוצות – Alto Del Fuego Parrilla ו – La Parrilla de Tony.
מסלול שבעת האגמים
בבוקר עזבנו את המלון ויצאנו לדרך 7 האגמים, עצירה בויז'ה אנגוסטורה לסיור קצר בעיירה (עיירה ציורית שהזכירה לי עיירות סקי באירופה, שבתיהן בנויים עץ). המשכנו בנסיעה עם לא מעט עצירות בנקודות תצפית (Mirador) בתוך גלויה אינסופית של אגמים, פריחה צהובה ובלי סוף ירוק וטורקיז בעיניים. לעת ערב הגענו לעיירה סן מרטין דה לוס אנדס. כאן ישנו בהוסטל (בתקופת ינואר שהיא עונת השיא בארגנטינה לא קל למצוא מלונות זמינים בטווח הקצר שהיה לנו). ההוסטל היה חביב, נקי, בנוי ומעוצב בסגנון אירופאי והייתי חוזרת אליו ולו רק כדי לטעום שוב מעוגת הריקוטה השמיימית, שאכלתי שם בארוחת הבוקר.
למחרת עשינו את הדרך חזרה לברילוצ'ה בכביש 65 (כביש עפר כבר אמרנו?) כאן המקום לציין כי מומלץ לשכור רכב 4×4 או לכל הפחות רכב suv גבוה, כי דרכים לא מעטות בארגנטינה אינן סלולות (כדוגמת כביש 65 ודרכים נוספות שעליהן פירטתי בפוסט הקודם). הדרך עוברת ברובה בתוך יער, אבל גולת הכותרת שבנסיעה זו היא אגם טרפול והעצירה בויז'ה טרפול, יש שם מזח יפה, קפיטריה ומסעדה. משם המשכנו ישירות חזרה לברילוצ'ה.
"הסיבוב הקטן" Circuito Chico
ביום השני בברילוצ'ה עשינו את "הסיבוב הקטן" Circuito Chico. התחלנו בעליה ברכבל ל- Cerro Campanario (מומלץ להגיע מספיק מוקדם, כדי למצוא מקום חניה במקום, החניה לא גדולה ומרבית הרכבים חונים על הכביש הראשי), משם ישנה תצפית מרהיבה של 360 מעלות על כל האגמים באיזור. לאחר מכן, נסענו לפארק הלאומי Llao-Llao, ויצאנו למסלול הליכה לחורשת עצי ה-Arrayanes. המסלול מגיע לחוף אגם טורקיז משגע. מנוחה קצרה עשינו במלון Llao-Llao (מבטאים: שאו שאו), שגם ממנו, איך לא, נשקפים נופים מרהיבים.
מסלול נוסף בפארק שאו שאו נקרא Villa Tacul, שמגיע לחוף נוסף של האגם היפיפה, החוף היה מלא בצעירים, שהגיעו למקום לתפוס קצת שמש.
לקראת סוף היום, נסענו אל נקודת תצפית נוספת מהר "קתדרל" (Cerro Catedral). כשהגענו בשעות אחה"צ, הרכבל והפניקולר, שמעלה אל המסעדה ונקודת התצפית הגבוהה ביותר, כבר לא היו פעילים, אנחנו עלינו לשם ברכב, אך בפועל הנוף הנשקף מפסגת ההר אינו עולה על הנוף שראינו ב – Cerro Campanario ולכן לא המשכנו רגלית עד לפסגת ההר, אלא העדפנו לחזור למלון המפנק שהתאכסנו בו ולהנות ממסאג' טוב ב- 70 שקלים.
הר טרובדור והקרחון השחור
למחרת, נסיעה להר טרובדור והקרחון השחור. הנסיעה מברילוצ'ה אורכת למעלה משעתיים והסיבה היא כמובן… 48 קמ' מהדרך היא דרך עפר מאתגרת וברובה גם לא מעניינת. אבל… ככל שמתקרבים ליעד, נגלים לעינינו פסגות ההרים המושלגות והקרחונים. הגענו לנקודת המוצא של הטרקים – Pampa Linda – , במקום יש ביקתת מידע על המסלולים ונקודת וייפיי. יצאנו לטרק שאורכו כ- 4 ק"מ לכל כיוון, שבדיעבד הסתבר כמאתגר במיוחד (ברובו טיפוס).
המשכנו ברכב לנקודת התצפית על הקרחון השחור – Ventisquero Negro. התצפית משם מרהיבה, כי היא קרובה מאוד לקרחון השחור, שלמרגלותיו בריכה קטנה בצבעי טורקיז, שנוצרה כתוצאה מהפשרת הקרחון. בדרך חזרה, חשבנו עוד להספיק להגיע לאיזשהו בית תה, שהומלץ לנו עליו (Bellevue), אבל הגוגל הכווין אותנו לדרך עפר ולכן החלטנו לוותר על כך.
זהו, למחרת נפרדים מברילוצ'ה וטסים לקלפטה. לסיכום הטיול שלנו בצפון ארגנטינה לחצו כאן.
