טיול תרמילאים במיאנמר – הכתבה המפורטת ביותר למסלול של שלושה שבועות

כתבה מאת גדי שנהר.

לבקשת אנשים נחמדים שפגשתי בהמשך הטיול, הנה סיפור הדרך שלי ושל מיכל במינמאר (בורמה).

 

המסלול:

  • פהאן
  • קאלאו
  • ניואנגשווה
  • בגן
  • סיפו
  • חזרה דרך פהאן

אין למינמאר סדר קבוע שבו מקיימים את היעדים, אז זה לגמרי לבחירתכם.
בעיני הסדר שבו עשינו את הדברים היה מאוד נוח, ואני מאוד ממליץ עליו למי שמגיע קרקעית מתאילנד. יש לציין שאנחנו בחרנו לדלג בכוונה על הערים הגדולות מנדליי וינגון, למרות שיש אנשים שכן ימליצו עליהן. אנחנו שמענו בעיקר המלצות שליליות ולכן נמנענו.

עוד נקודה חשובה:
אנחנו עשינו את שני הטרקים המפורסמים של בורמה, הטרק מקאלאו לאינלה לייק והטרק של סיפו, שניהם באורך של 3 ימים. במסלול שלנו יש מרווח של כמה ימים בין שני המקומות כדי להתאושש באמצע.
למטה אתאר יותר במפורט על שני הטרקים, רק אגיד במילה שהם מאוד שווים ואני ממליץ לעשות את אחד מהם לפחות. הקונספט הוא אותו קונספט אז ממש לא חובה לעשות פעמיים, אלא אם כן אתם חובבי טרקים מושבעים.
הדגש בטרק של סיפו הוא יותר על הכפרים והתרבות ויש בו משמעותית פחות הליכה, והטרק מקלאו לאינלה הוא (לדעתי האישית) בעל טבע יפה יותר. אז הכל תלוי במה אתם מחפשים.

הגעה מבנגקוק:

נסענו באוטובוס לילה שיצא מבנגקוק למאה סוט (Mae Sot, העיירה שנמצאת על הגבול עם מינמאר בצד התאילנדי). זהו כיום מעבר הגבול הנוח ביותר מתאילנד. ישנו מעבר נוסף, צפוני יותר, אך לזרים אסור לנסוע באוטובוס בקטע שאחרי המעבר אל תוך מינמאר והם חייבים לקחת טיסה פנימית יקרה.
מחיר הנסיעה מבנגקוק למאה סוט צריך להיות 290 באט, אנחנו קנינו מסוכנות בקווסאן ורומינו. עדיף להגיע לתחנת האוטובוסים המרכזית בבנגקוק ולקנות שם. תגיעו לתחנה בערך ב-7 בערב, כי האוטובוסים יוצאים בשעה 9-10.
ממאה סוט לוקחים טוקטוק במחיר 20-30 באט לאדם למעבר הגבול.
חצינו את הגבול רגלית בלי שום בעיה, עם פתיחתו בשעה 6.
העיירה בצד הבורמזי נקראת Myawaddy. יש אדם דובר אנגלית שמלווה תיירים מהגבול ועוזר להם למצוא מונית הוא גם הראה לנו כספומט ונתן לנו מאכל מסוים.
אני חייב לציין שהכניסה למדינה הייתה מעט מפתיעה: נתקלנו פתאום בגברים לבושים בלונג'י (שזה למעשה חצאית) ובאיפור על הפנים של כולם (נאקה). חטפנו קצת הלם תרבות.
לקחנו משם מונית של כ 4-5 שעות לפהאן (Hpa an) כך שבשעה 11 בערך היינו בפהאן.

פהאן:

לינה-ישנו אצל Soe Brothers, במחיר 16 דולר לחדר זוגי. הבעלים הסביר לנו על כל האטרקציות באיזור:

  • ניתן לחצות את הנהר הסמוך לפהאן בסירה שעולה 500 צ'אט לאדם. בצד השני יש כפר נוסף, פחות מפותח מפהאן. מאחורי הכפר ישנו הר שאפשר לטפס עליו (לוקח כ-45 דקות) ואז לראות את השקיעה.
  • ליד המקום בו לוקחים את הסירות יש פגודה שנמצאת על המים. התלהבנו, אבל קחו בעירבון מוגבל כי זו הפגודה הראשונה שנכנסנו אליה (;
  • סיור באורך יום בעלות של 5000 צ'אט לכמה פגודות, מערות יפות, ואתרים בודהיסטים בסביבה של פהאן. יוצא כל יום מההוסטל, תבוא בכפכפים או בשורש כי צריך בכל עצירה להוריד נעליים.
  • יש אגם חביב מדרום לפהאן, אפשר ללכת אליו בשקיעה.
  • שמענו על מערת עטלפים שלא הלכנו אליה.

מקומות לאכול:

  • ממליץ על מקום בשם Coffee shop, כביכול מקום של ארוחות בוקר אבל יש שם אוכל זול וטעים בכללי.
  • ה"קניון" (הם קוראים לו The mall, הוא בסך הכל בניין עם 4 קומות שכל אחת היא חנות אחרת) שנמצא ליד הכיכר הסמוכה למגדל השעון הוא אחד הבניינים הגדולים בפהאן, והקומה הרביעית שלו היא קומת אוכל.

מפהאן לקחנו אוטובוס של 12 שעות לקאלאו, במחיר של 24 אלף צ'אט לאדם. קנינו דרך ההוסטל. האוטובוס יצא ב5 בערב ממגדל השעון של פהאן, כשבאמצע יש עצירה במסעדה. המסעדה הייתה ממש לא טובה, אולי שווה להערך עם אוכל מראש. כנראה שאפשר לקנות את הכרטיס ישירות מאחת מ-2 סוכנויות הנסיעות שנמאות מתחת למגדל השעון במחיר זול יותר.

קאלאו:

לינה – הוסטל נהדר בשם Parami.
נמצא ממש במרכז, מחיר 19 אלף ללילה לחדר זוגי (כ15-16 לדולר), זה אחרי שהתמקחנו. אמנם אין מזגן אבל החדרים גדולים וארוחת הבוקר מפנקת. יצאנו ממש מרוצים!

בסמוך להוסטל יש בר קטנטן (כנראה הבר היחידי בקאלאו) שיש בו גם תיירים וגם מקומיים שמשתכרים ושרים. היה כיף שם. בעל המקום מגייס כספים לתרומות לבתי חולים, תנו לו קצת צ'אטים לקופת הצדקה שלו אם בא לכם לעשות משהו טוב
הגעה: לכו מההוסטל Parami לצומת שנמצאת מדרומה לו, זה בפינה הדרום-מערבית.

בקלאו, יצאנו גם לטרק של יום אחד, בגבעות מצפון לקאלאו (בניגוד לטרק של ה3 ימים שיורד מקלאו דרומה).
בטרק ביקרנו בשני כפרים של שני שבטים שונים. באחד מהם הלבישו אותנו כמו בני השבט, והנופים היו מהממים. אני מאוד ממליץ.
עלה 12 אלף לאדם, יצאנו מהסוכנות Sam's Family והמדריך שלנו היה נונו, בחור מקסים שענה על כל שאלותינו בפירוט. היו לנו הרבה שאלות על בורמה ועל בודהיזם וזה היה נחמד להיות שנינו לבד עם מדריך שיודע כל כך הרבה.

בערב יצאנו לבר שכתבתי עליו למעלה.

למחרת, יצאנו לטרק של ה-3 ימים מקאלאו לאינלה לייק, דרך הסוכנות Sam's Family
בכל יום ישנים אצל מקומיים. האוכל בטרק נהדר. הבנתי שאם יוצאים מהסוכנות המפורסמת השניה, Ever smile, אז באחד הלילות ישנים במנזר. בכל אופן אני מאוד ממליץ על Sam's family כי הכל עבר חלק וההדרכה הייתה נהדרת. שילמנו 35 או 40 אלף לאדם, קשה לי לזכור.

הולכים בטרק 63 ק"מ, כשההליכה לא קשה מידי. יש קצת עליות, וההליכה תופסת נפח גדול מהיום. מגיעים יחסית עייפים למקום הלינה, ונרדמים ישר אחרי האוכל. הלינה על מזרנים שנמצאים על הרצפה, בתוך בתי העץ בכפרים של המקומיים. חוויה ממש נחמדה! הנופים בטרק מאוד יפים: שדות אורז, גידולים חקלאיים, רואים את האכרים המקומיים עם הבפלואים והמכונות החקלאיות מימי הביינים. חוצים בדרך נהרות בוץ על גשרי במבוק רעועים שזו גם חוויה מגניבה. בסוף הטרק מפליגים על גבי האינלה לייק, עד לנקודה הצפון-מזרחית שלו, שם נמצאת העיירה ניואנגשווה (Nuangshwe)

ניואנגשווה (Nyaung Shwe):

אטרקציות:

  • סיור באגם – הולכים לכמה נקודות: הגנים הצפים (גידולים חקלאיים על המים), כפרים על המים, פגודות, וכו'.
  • סדנאות בישול – יש מלא בעיר. הרבה ממליצים על Bamboo Delight, אנחנו עשינו בביתה של השפית Myo Myo, ממסעדת Linn Htet (פשוט לכו במסעדה, היא נמצאת במרכז העיר, ותבקשו לעשות סדנה), לפי ההמלצה של @daniel rah שהייתה כאן בקבוצה והיה מעולה. הם רוצים 20 אלף לאדם ולאחר התמקחות (באווירה חמימה, הם פשוט מקסימים!) לקחו לנו 17 אלף.
  • מערת Htat Eian – לאחר הסדנה הם נתנו לנו אופניים לשארית היום, השתמשנו בהם כדי להגיע למערה שנמצאת בקרבת מקום בשם Htat Eian (תחפשו בMaps.me את Htat Eian Caves). מדובר במקדש יפה שמתפתל במערה טבעית בתוך ההר. אדם זקן שהיה שם לקח אותנו לסיור בהתנדבות, בלי שום כסף. לא צריך להוריד נעליים בכניסה וזו הקלה גדולה כי הקרקע לא ישרה בחלק מהמקומות. ממליץ להגיח לשם אם יש לכם זמן.
  • מעיינות חמים – עולים 15 דולר לאדם ונמצאים בצד המערבי שם האגם, כך שצריך לקחת לשם טוקטוק שעלה לנו 6 אלף לאדם, הלוך חזור. קצת יקר אבל מדובר במקום יפה וכיפי, עם 4 בריכות ברמת חום שונה.
  • יקב ממזרח לאגם שאפשר לעשות טעימות של 4 יינות, לא היינו.
  • תיאטרון בובות – מסתבר שיש מסורת בורמזית מאז המאה ה-15 של תאטרון בובות, ובתיאטרון הספיציפי הזה זו מסורת של כבר 4 דורות. המופע עולה 5 אלף לאדם. ההופעה נמשכת חצי שעה וזה ממש חמוד. כל יום בשעות 7 ו8 וחצי אם בא לכם.
  • יש במקום פאב מערבי! זה דבר נדיר במינמאר. אנחנו רק עברנו ליד אבל בטוח בשלב הזה חלק מכם יתגעגעו למערב, אז אם בא לכם: הוא נקרא Pub Asiatico.

בגן (Bagan):

יעד יפהייפה, עיר שבה יש שטחים ירוקים שבהם כ-2500 פגודות עתיקות, מאז המאה ה-11.
בגן העתיקה (Old Bagan) הוא למעשה איזור הפגודות (למרות שיש גם פגודות מחוצה לו), זה לא מקום עם הוסטלים, חנויות ורחובות. את אלו תמצאו בבגן החדשה בניואנג-יו.

אוטובוס מניואנגשווה לבגן עלה 11 אלף, וזו נסיעה של 8 שעות. אוטובוס VIP יעלה 17 אלף. המחיר זהה גם לנסיעה למנדליי. אגב, בבגן יש שדה תעופה: Nyuang-U.
בהגעה לבגן צריך לשלם מס של בערך 30 אלף צ'אט, בסיפורי דרך קודמים ראינו שיש כאלו שהצליחו לקחת כרטיסים של מטיילים שבאו משם ולשנות את התאריך אבל לנו לא יצא ושילמנו את המס חח..
ישנה התלבטות איפה לישון: בבגן החדשה (New Bagan) או בניואנג יו (Nyuang-U).
אנחנו ישנו ב8 דולר לאדם בחדר זוגי ב- Eden Motel 2 שנמצא ב Nyaung-U. אחלה ארוחות בוקר, חדר גדול עם מזגן.
בבגן החדשה, ראינו הוסטל אירופאי מדהים ויקר בטירוף בשם Ostello Bello Bagan. יש שם בר שאפשר לשבת בו, אז פשוט הלכנו לשם לשבת עם חברים שפגשנו בלי לישון בהוסטל.

אטרקציות:

  • שכרנו מדריך ב30 דולר ליום שלם, והוא לקח אותנו מהזריחה ועד השקיעה לסיור בכל מיני פגודות, מנזרים, מנזר ליתומים, מערה אחת, ועוד כל מיני דברים מעיינים. אין לי את המספר של המדריך הספציפי שלקחנו, אבל הנה מספר של אחד אחר שזוג ישראלים המליצו לנו עליו, בשם סוסו: +959259030453, לוקח גם כן 30 דולר.
  • שכרנו אופנוע חשמלי ופשוט טיילנו בין הפגודות ונכנסנו לאן שבא לנו. האופהוע החשמלי עלה לנו 5000 צ'אט ליום שלם. שימו לב:
    א. בפעמים שבהן שכרנו אותו יותר מאוחר ביקשנו מחיר יותר נמוך כי זה רק חלק היום. קיבלנו אותו ב2000 למשל כששכרנו אחרי הצהריים.
    ב. אפשר לבקש קסדה.

משם לקחנו אוטובוס של 5-6 שעות למנדליי, שהביא אותנו עד לתחנת הרכבת, ולקחנו רכבת לסיפו (Hsipaw).
מהעיר מנדליי נמנענו בכוונה.
הרכבת יוצאת כל יום ב4 בלילה.
הנסיעה אורכת 12 שעות, והיא עוברת בפינאולין (כעבור כ-4 שעות אם אני לא טועה), עיירה שבה יש מפלים יפים, לא עצרנו.
מהרכבת יש נופים יפים. היא עוברת על גבי גשר, היא מטלטלת מצד לצד, והיא חותכת עלים של צמחים סוררים כשהיא עוברת כך שבמהלך הנסיעה, בשעות היום, יש אחת לכמה זמן מעיין קונפטי של עלים חתוכים בתוך הרכבת. הנסיעה חווייתית (לא מאוד נוחה עם כל הרעש והטלטולים), תעשו אותה אם יש לכם מספיק זמן. אוטובוס רגיל לסיפו יקח הרבה פחות זמן.
מלבד חוויית הנסיעה, הרככבת גם זולה. כרטיס רגיל עולה כ2700, וכרטיס VIP עולה 3950 צ'אט. תקחו את ה- VIP כי המושבים שם ענקיים ונוחים, בניגוד לספסלי עץ במקומות של המחיר הרגיל, והמחירים מגוחכים בשקלים בין כה וכה.

 

סיפו:

ישנו ב- 5$ לאדם בחדר זוגי עם מאוורר במקום בשם Yee Shin Guesthouse. האופציה שלקחו מטיילים רבים אחרים היא הוסטל בשם Mr. Charles.
אטרקציות:

  • יש מפל ענק ליד סיפו שאפשר לנסוע אליו באופנוע, לא היינו.
  • גבעת השקיעה – גבעה ליד סיפו שנשקף ממנה נוף יפה על כל העיירה, הנהר, והסביבה, הלכנו באמת בשקיעה והיה מרשים מאוד
  • הטרק של השלושה ימים: הטרק של סיפו יחסית דומה לטרק מקאלאו לאילנה לייק, רק שהפעם ההליכה מועטה יותר (מסיימים בכל יום אחרי הצהריים) ויש יותר דגש על הכפרים שאליהם מגיעים ועל התרבות שלהם. עושים סיבוב בכפר שאליו מגיעים, הלכנו למנזר ודיברתי עם נזיר צעיר, יושבים ביחד כולם בערב (כי יש זמן ולא מגיעים מפורקים חח). האוכל פחות מגוון (רק אורז, התוספות שונות כל פעם, בארוחה האחרונה יש נודלס).הטרק עולה 40 אלף לאדם, הזמנו מסוכנות טיולים שנמצאת ברחוב הראשי, זו למעשה אותה החברה של ההוסטל של Mr.Charles, אז אפשר להזמין ישירות מההוסטל.יש אפשרות לעשות את הטרק ביומיים, זה קצת מתיש כי עושים כמעט בדיוק את אותו המרחק (מקצרים במקום מסויים).בכל מקרה, יש כפר מסויים שבעבר היו נכנסים אליו בטרק והיום הולכים בדרך אחרת כי שולט שם צבא מורדים, והוא מיקש את האיזור. שני גרמנים והמדריך שלהם נפצעו שם ממוקש לפני כמה חודשים ומאז נזהרים מאוד. בקטע ה"בעייתי" שבו עושים את העיקוף הגיע מדריך נוסף להוביל אותנו בביטחה.

אוכל:

  • יש מסעדה בשם The Club Terrace שנמצאת על מרפסת מעל הנהר של סיפו, ממש יפה לשבת שם. המסעדה לא הכי זולה אבל לא נורא יקרה.
  • מיס פופקורן – יש לה בתפריט 3 קטגוריות: בורמזי, מקסיקני וישראלי. הזמנו 3 מנות מהישראלי (שקשוקה, שניצל וסלט ישראלי) והיה ממש טעים. ממליץ.
  • כמה ישראלים שהיו איתנו (אם אתם קוראים, תגיבו שאגיד לכם תודה) הראו לנו את מסעדת Yuan Yuan ברחוב הראשי, בה יש מנות ענקיות וטעימות של אוכל מקומי ב1500 צ'אט, וקוקטיילים ב1000, בניהם מוחיטו שהיה טעים.
  • מיסטר שייק – שתינו והיה טעים, עולה 1500 לשייק.

משם חזרנו לתאילנד: אוטובוס מסיפו למנדליי (אנחנו לקחנו ב5 וחצי בבוקר, יש גם אוטובוס בערב), אוטובוס ממנדליי לפהאן (יש רק ב6 בערב אז היינו צריכים להמתין כמה שעות, לדעתי 5-6) ואז אוטובוס מפהאן למיוואדי, הגבול עם תאילנד (העיירה בצד התאילנד נקראת כאמור Mae Sot).

אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו בקבוצה תוכלו לשאול שאלות לפני ובמהלך תכנון הטיול למיאנמר, בנוסף לשתף את החוויות שלכם מהטיולים בחו״ל ואף למצוא שותפים לדרך. כתבות נוספות על טיולים במיאנמר תוכלו למצוא כאן



כתיבת תגובה

כתיבת תגובה